את כריסטיאנה פ', אני קוראת כמה זמן מה. זמן רב מאוד, יחסית לספר שנחשב ללא ארוך במיוחד, במדף הספרים שלי.
לוקח לי זמן לעכל אותו, לוקח לי זמן להבין אותו עד הסוף, לוקח לי זמן לקלוט בדיוק מה קורה.
כי זב פשוט הרגיש כאילו אני עברתי הכל עם כריסטיאנה, כאילו ממש הייתי שם.
התיאור היה כל כך חד, כל כך צבעוני, כל כך חיי, שיכולתי לדמיין הכל בעיניי. את כל הזוועות שעוברות עליה. את כל הדברים שהיא חווה.


סיפורה המצמרר של כריסטיאנה לא בוחל בשום תיאור, אף המזעזע והבלתי ייאמן ביותר. הקורא עובר ביחד עם כריסטיאנה, מהשימוש בחשיש, ההתמכרות להירואין, וההעיסוק המחייב בזנות. באינטילגינטיות מפליאה לגילה, כריסטיאנה אינה חוששת לחשוף כל פרט ופרט בסיפורה, הכעס כלפיי החברה, האדישות הקיימת. בתיאור נוגע ללב היא חושפת את פחדיה העמוקים ביותר, את התשוקה להירואין, את התלות ביחס ומגע אנושי, את השאיפה לחיות חיים רגילים ונורמליים, נטולי כל השפלה וסקסיזם.

תחילה - כריסטיאנה צופה במשתמשי ההרואין, במין קטנות כזאת. כאילו היא משתמשת בחשיש בסה"כ, והם, הם משתמשים בהרואין. היא מסתכלת עליהם מלמטה, אינה מודעת בכלל כמה החיים שלהם איומים, וכמה שהחיים שלה עומדים להשתנות.
היא מייחלת לזה - להיות כמוהם. להסתכל על כולם מלמעלה, או איך שהיא מכנה את זה; להיות cool.
זה כשהיא בת 13. אחרי שהיא כבר בת 15, ומכורת להירואין, היא מתחרטת. היא מבינה שחיי ההירואין לא כאלו זוהרים, ושהגוף שלה, תלוי במשהו.
היא מנסה להיגמל, אבל כל פעם מחדש היא חוזרת לסמים, או שהיא נמצאת ב- turkey מזעזע כפי שהיא מכנה את זה.

אני כריטיאנה פ', זה ספר נפלא, מדהים, ומומלץ. לאחרונה שמעתי שהורים חוששים לתת לילדהם המתבגרים לקרוא אותו מחשש שהוא "לא לגילם."
נכנסתי לשוק.
אני חושבת שהורים צריכים להכריח את הילדים שלהם לקרוא אותו, בשביל שהם יהיו מודעים לסכנות הסם, ואני בטוחה שלפחות מחצית מהאנשים שיקראו אותו - יהנו ממנו ללא ספק.

אני הכי נהנתי מסיפור אהבתם של דטלף וכריסטיאנה. אומנם, היה לי עצוב נורא שלבסוף הוא נגמר בצורה האיומה הזאת, אחרי כל מה שהם עברו. אבל ידעתי שזה לטובת כריסטיאנה.

בקיצור, מומלץ בטירוף, במיוחד למתבגרים!!!