אין דיונים על ביקורות של אחרים
חבל שבמקום להכיר בעובדות ולהעריך את משמעותם, על מנת לגלות את מהותם של התהליכים ולהפיק מכך לקחים, שופכים כל כך הרבה דיו כדי לשכתב את ההיסטוריה ולריב – מי צודק, מי עשה יותר, מי ראוי לקבל מדליית זהב ומי מדליית ערד. עם כל הכבוד לעסוקים בשפיכת הדיו, אני מתייחס לעניין כאל פוליטיקה בגרוש.
למיטב זכרוני, הבריטים הרגו בארץ הרבה יותר ערבים מאשר יהודים- והערבים "עבדו" קשה מאוד כדי לגרום להם לעזוב. עז אל-דין אל-קסאם, למשל, נהרג בהתנגשות החוליה שלו עם כוחות בריטים באזור אום אל-פחם. מאחר שמספרית הערבים מנו יותר משני-שליש האוכלוסיה, קצת מוזר שסיפור עזיבת הבריטים מוצג בספר כעניין פנים-יהודי בין ההגנה לאצ"ל.