זהו ספר נחמד. היופי בספר זה הוא לא העלילה כי אם מה שהוא מלמד את הקורא: על אנשי האיימיש בפנסילבניה. אני אישית מעולם לא שמעתי מהם החוקים, קודי ההתנהגות וה"מטרה" של אנשי האיימיש ובספר זה אלו הדברים שדיברו אלי בצורה הכי חזקה. כספר של עלילה משפטית הוא לא מבריק, אבל כספר שמדבר על תרבות שונה (ובמובן מסויים אין קריאה על תרבות זו שונה מאשר קריאה על התרבות של המזרח הרחוק) זהו ספר מעניין שמלמד הרבה.

לאחר "סיפור כתוב במניפה" ציפיתי לספר סוחף שלא ארצה להוריד מהיד וקצת התבדיתי... הסיפרר מעניין, מתאר את החיים בשנחאי בשנות ה30 בתחילתו, ואח"כ את חבלי הקליטה של הדמויות בארה"ב כאשר הנושא העיקרי שנידון הוא הקונפליקט שבין להיטמע במקום שהציל אותך לבין שימור התרבות ממנה הגעת. אני בטוחה שאנשים אשר עברו חוויה דומה בחייהם יזדהו יותר עם הספר. ספר טוב, נגע לי בעיקר בנקודה של קשר בין אחיות.

כבר מתחילת קריאת הספר מורגש כי הסופר כותב את הספר כך שיהפוך לתסריט. תחילתו של הספר אינה מותחת אולם לאחר כ-100 עמודים כשהדמויות מתחילות לרדוף ולברוח המתח מתגבר. לדעתי הספר צריך היה להסתיים כ-100 עמודים אם לא 200 לפני. יד יותר קשה של עריכה היתה הופכת את הסיפור למותח יותר ומוצלח הרבה יותר. אני קיבלתי את התחושה שהספר יכול היה להיכתב ע"י סופר אשר החל "להתקרב לדת" והוא מנסה לקרב אנשים נוספים. לסיכום - נהניתי מספר זה פחות משמעותית יחסית לספריו הקודמים (קראתי את כולם). מבחינתי, הספר היה בעיקר טרחני...

הספר מספר על קורות משפחה אחת (ובפרט נער יהודי) בבגדד בסוף שנות ה40 תחילת ה50 טרם עלייתם לארץ. כקוראת הרגשתי שאני טועמת, רואה ומריחה את בגדד של תקופה זו. כתמיד, אלי עמיר מצליח לשרטט תמונה מלאה ועמוקה ומרתקת של תרבות ותקופה. נהניתי מאוד!