נתחיל מהסוף: ספר גאוני. נכנס מתחת לעור ונשאר שם. הכתיבה מצטיינת בכאן ועכשיו. התיאורים של המראות והתחושות מדויקים ברמה שאפשר לראות ולהרגיש פיזית מה עובר על הגיבורה. העלילה שואבת ולא נותנת מנוחה. או שיש חשד ומתח ואתה מת לדעת לאן זה מוביל או שהכול קורה מהר ומשאיר אותך המום. בשבוע שקראתי לא הפסקתי לחשוב עליו בלילה והסוף עדיין לא עוזב אותי. הדמויות הראשיות בנויות מצוין, בעיקר הדמות של טארק המחבל שעם כמה שהוא אכזרי אפשר להבין את המניעים שלו ולרצות שהוא יצליח לברוח ואפילו לרצות להיות בחבורה שלו. זה לא מובן מאליו כי הסיפור בכלל לא מסופר מנקודת המבט שלו. מה שצריך לקחת בחשבון- זה ספר ארוך שמצייר 2 עולמות שונים, בחלק הראשון הדברים נבנים בהדרגה ויש שם הרבה אירועים שלא מאוד תורמים להמשך. אבל שורה תחתונה: קריאת חובה למי שאוהב ספרים מכאן.

סיימתי לקרוא לפני חודש בערך. ספר שרוצים לשמור בבית כי הנושא תמיד יהיה חשוב ואקטואלי:מה זה אומר להיות נורמלי ומה אתה מקריב כשאתה מציית. כנראה זו הסיבה שזה נחשב קלאסיקה אפילו שהכתיבה לא מושלמת. למשל מאוד אהבתי תיאורים של מקומות שהעבירו ממש תחושה של תנועה ולהיות ברחוב\החדר שבו הדברים קורים. אבל גם הפריע לי שהכותב ניסה לפרש עד הסוף כל דבר שקרה לגיבור או שהגיבור חשב, כביכול כדי שהקורא לא יפספס כלום. חלק מהקטע בספר פסיכולוגי זה לתת לקורא להפעיל את הראש, ופה זה קרה רק מבחינת מה אני הייתי עושה ולא מבחינת מה קורה עכשיו ומה זה אומר.

סיימתי לקרוא לפני חודש בערך. ספר שרוצים לשמור בבית כי הנושא תמיד יהיה חשוב ואקטואלי:מה זה אומר להיות נורמלי ומה אתה מקריב כשאתה מציית. כנראה זו הסיבה שזה נחשב קלאסיקה אפילו שהכתיבה לא מושלמת. למשל מאוד אהבתי תיאורים של מקומות שהעבירו ממש תחושה של תנועה ולהיות ברחוב\החדר שבו הדברים קורים. אבל גם הפריע לי שהכותב ניסה לפרש עד הסוף כל דבר שקרה לגיבור או שהגיבור חשב, כביכול כדי שהקורא לא יפספס כלום. חלק מהקטע בספר פסיכולוגי זה לתת לקורא להפעיל את הראש, ופה זה קרה רק מבחינת מה אני הייתי עושה ולא מבחינת מה קורה עכשיו ומה זה אומר.

נתחיל מהסוף: ספר גאוני. נכנס מתחת לעור ונשאר שם. הכתיבה מצטיינת בכאן ועכשיו. התיאורים של המראות והתחושות מדויקים ברמה שאפשר לראות ולהרגיש פיזית מה עובר על הגיבורה. העלילה שואבת ולא נותנת מנוחה. או שיש חשד ומתח ואתה מת לדעת לאן זה מוביל או שהכול קורה מהר ומשאיר אותך המום. בשבוע שקראתי לא הפסקתי לחשוב עליו בלילה והסוף עדיין לא עוזב אותי. הדמויות הראשיות בנויות מצוין, בעיקר הדמות של טארק המחבל שעם כמה שהוא אכזרי אפשר להבין את המניעים שלו ולרצות שהוא יצליח לברוח ואפילו לרצות להיות בחבורה שלו. זה לא מובן מאליו כי הסיפור בכלל לא מסופר מנקודת המבט שלו. מה שצריך לקחת בחשבון- זה ספר ארוך שמצייר 2 עולמות שונים, בחלק הראשון הדברים נבנים בהדרגה ויש שם הרבה אירועים שלא מאוד תורמים להמשך. אבל שורה תחתונה: קריאת חובה למי שאוהב ספרים מכאן.

סיימתי לקרוא לפני חודש בערך. ספר שרוצים לשמור בבית כי הנושא תמיד יהיה חשוב ואקטואלי:מה זה אומר להיות נורמלי ומה אתה מקריב כשאתה מציית. כנראה זו הסיבה שזה נחשב קלאסיקה אפילו שהכתיבה לא מושלמת. למשל מאוד אהבתי תיאורים של מקומות שהעבירו ממש תחושה של תנועה ולהיות ברחוב\החדר שבו הדברים קורים. אבל גם הפריע לי שהכותב ניסה לפרש עד הסוף כל דבר שקרה לגיבור או שהגיבור חשב, כביכול כדי שהקורא לא יפספס כלום. חלק מהקטע בספר פסיכולוגי זה לתת לקורא להפעיל את הראש, ופה זה קרה רק מבחינת מה אני הייתי עושה ולא מבחינת מה קורה עכשיו ומה זה אומר.

נתחיל מהסוף: ספר גאוני. נכנס מתחת לעור ונשאר שם. הכתיבה מצטיינת בכאן ועכשיו. התיאורים של המראות והתחושות מדויקים ברמה שאפשר לראות ולהרגיש פיזית מה עובר על הגיבורה. העלילה שואבת ולא נותנת מנוחה. או שיש חשד ומתח ואתה מת לדעת לאן זה מוביל או שהכול קורה מהר ומשאיר אותך המום. בשבוע שקראתי לא הפסקתי לחשוב עליו בלילה והסוף עדיין לא עוזב אותי. הדמויות הראשיות בנויות מצוין, בעיקר הדמות של טארק המחבל שעם כמה שהוא אכזרי אפשר להבין את המניעים שלו ולרצות שהוא יצליח לברוח ואפילו לרצות להיות בחבורה שלו. זה לא מובן מאליו כי הסיפור בכלל לא מסופר מנקודת המבט שלו. מה שצריך לקחת בחשבון- זה ספר ארוך שמצייר 2 עולמות שונים, בחלק הראשון הדברים נבנים בהדרגה ויש שם הרבה אירועים שלא מאוד תורמים להמשך. אבל שורה תחתונה: קריאת חובה למי שאוהב ספרים מכאן.