רונדנית•לפני 6 שניםלא אמיתי שעל ספר כזה מופלא נרשמו רק ארבע מילים .....על הביקורת של ענבל ריקליס על צלה של הרוח מאת קרלוס רואיס סאפון
אתי החיים משחק הרבהדויד גרוסמןהספר פורט על נימים עמוקים וכואבים. הייתי קוראת לו : ״איתי הסופר משחק הרבה״. הוא מאלף ומעניין ומספר סיפור אמיתי, דבר שהופך אותו לעוד יותר מטלטל. אבל מצאתי הרבה פגמים במבנה הסיפורי. אין אמינות של הדמות המספרת מבחינת היכולת שלה לספר פרטים אינטימיים ועמוקים על דמויות אחרות. בהמשך הסיפור צורת הכתיבה משתנה לגמרי וקופצת אל דמות מספרת אחרת בלי הסבר. יש בסיפור קפיצות וחורים שהופכים את הקריאה למסע מטלטל ולא נעים. נדמה לי שגרוסמן העדיף להתפלש בכאב תוך משפחתי, בכתיבה חושפנית וחסרת פשרות, על חשבון העברת סיפור שלם עם התחלה אמצע וסוף.
אתי החיים משחק הרבהדויד גרוסמןהספר פורט על נימים עמוקים וכואבים. הייתי קוראת לו : ״איתי הסופר משחק הרבה״. הוא מאלף ומעניין ומספר סיפור אמיתי, דבר שהופך אותו לעוד יותר מטלטל. אבל מצאתי הרבה פגמים במבנה הסיפורי. אין אמינות של הדמות המספרת מבחינת היכולת שלה לספר פרטים אינטימיים ועמוקים על דמויות אחרות. בהמשך הסיפור צורת הכתיבה משתנה לגמרי וקופצת אל דמות מספרת אחרת בלי הסבר. יש בסיפור קפיצות וחורים שהופכים את הקריאה למסע מטלטל ולא נעים. נדמה לי שגרוסמן העדיף להתפלש בכאב תוך משפחתי, בכתיבה חושפנית וחסרת פשרות, על חשבון העברת סיפור שלם עם התחלה אמצע וסוף.
אתי החיים משחק הרבהדויד גרוסמןהספר פורט על נימים עמוקים וכואבים. הייתי קוראת לו : ״איתי הסופר משחק הרבה״. הוא מאלף ומעניין ומספר סיפור אמיתי, דבר שהופך אותו לעוד יותר מטלטל. אבל מצאתי הרבה פגמים במבנה הסיפורי. אין אמינות של הדמות המספרת מבחינת היכולת שלה לספר פרטים אינטימיים ועמוקים על דמויות אחרות. בהמשך הסיפור צורת הכתיבה משתנה לגמרי וקופצת אל דמות מספרת אחרת בלי הסבר. יש בסיפור קפיצות וחורים שהופכים את הקריאה למסע מטלטל ולא נעים. נדמה לי שגרוסמן העדיף להתפלש בכאב תוך משפחתי, בכתיבה חושפנית וחסרת פשרות, על חשבון העברת סיפור שלם עם התחלה אמצע וסוף.
אתי החיים משחק הרבהדויד גרוסמןהספר פורט על נימים עמוקים וכואבים. הייתי קוראת לו : ״איתי הסופר משחק הרבה״. הוא מאלף ומעניין ומספר סיפור אמיתי, דבר שהופך אותו לעוד יותר מטלטל. אבל מצאתי הרבה פגמים במבנה הסיפורי. אין אמינות של הדמות המספרת מבחינת היכולת שלה לספר פרטים אינטימיים ועמוקים על דמויות אחרות. בהמשך הסיפור צורת הכתיבה משתנה לגמרי וקופצת אל דמות מספרת אחרת בלי הסבר. יש בסיפור קפיצות וחורים שהופכים את הקריאה למסע מטלטל ולא נעים. נדמה לי שגרוסמן העדיף להתפלש בכאב תוך משפחתי, בכתיבה חושפנית וחסרת פשרות, על חשבון העברת סיפור שלם עם התחלה אמצע וסוף.
אתי החיים משחק הרבהדויד גרוסמןהספר פורט על נימים עמוקים וכואבים. הייתי קוראת לו : ״איתי הסופר משחק הרבה״. הוא מאלף ומעניין ומספר סיפור אמיתי, דבר שהופך אותו לעוד יותר מטלטל. אבל מצאתי הרבה פגמים במבנה הסיפורי. אין אמינות של הדמות המספרת מבחינת היכולת שלה לספר פרטים אינטימיים ועמוקים על דמויות אחרות. בהמשך הסיפור צורת הכתיבה משתנה לגמרי וקופצת אל דמות מספרת אחרת בלי הסבר. יש בסיפור קפיצות וחורים שהופכים את הקריאה למסע מטלטל ולא נעים. נדמה לי שגרוסמן העדיף להתפלש בכאב תוך משפחתי, בכתיבה חושפנית וחסרת פשרות, על חשבון העברת סיפור שלם עם התחלה אמצע וסוף.
גיבוראריק צ'רניאקשומר נפשו ירחק ! ספר חסר חמלה ותכלית. לא ברור מה עבר לסופר הצעיר בראש כשישב לכתוב את הזוועות האלה. אולי הכפשה עצמית של מדינת ישראל, של צה״ל בכלל וחיל האוויר בפרט, ואולי הבלטת הצד האפל של כל אדם באשר הוא. אם זה מה שמר צ׳רניאק חושב - עדיף שישמור את זה לעצמו.
