הספר הזה לא דומה לשום דבר שקראתי בעבר והוא הספר הכי מקורי שאני מכירה אי פעם. הוא כתוב מעולה והעלילה מעניינת ומשאירה אותך עם פה פתוח בסוף. אני בכיתי בערך איזה שעתיים רצוף בסוף הספר, ועדיין, אפילו למרות שעברו שבועות מאז שקראתי אותו, אני עדיין מרגישה מן חור בלב כשאני נזכרת בו. הספר מצוין ולא מוערך מספיק. אני לא מכירה אף בן-אדם שקרא אותו וזה עולה לי על העצבים. מי שזה לא יהיה שקורא את זה, בבקשה, אם לא קראת את הספר הזה ואתה מתלבט אם לקרוא אותו... אז תקרא אותו!!!! נ.ב אם כן קראת את הספר אז אני רק רוצה להגיד שלסבא שלי יש קאדילק, ושאף פעם לא הבנתי לאיזה צבע של גלידה הוא התכוון.

הספר הזה לא דומה לשום דבר שקראתי בעבר והוא הספר הכי מקורי שאני מכירה אי פעם. הוא כתוב מעולה והעלילה מעניינת ומשאירה אותך עם פה פתוח בסוף. אני בכיתי בערך איזה שעתיים רצוף בסוף הספר, ועדיין, אפילו למרות שעברו שבועות מאז שקראתי אותו, אני עדיין מרגישה מן חור בלב כשאני נזכרת בו. הספר מצוין ולא מוערך מספיק. אני לא מכירה אף בן-אדם שקרא אותו וזה עולה לי על העצבים. מי שזה לא יהיה שקורא את זה, בבקשה, אם לא קראת את הספר הזה ואתה מתלבט אם לקרוא אותו... אז תקרא אותו!!!! נ.ב אם כן קראת את הספר אז אני רק רוצה להגיד שלסבא שלי יש קאדילק, ושאף פעם לא הבנתי לאיזה צבע של גלידה הוא התכוון.

אלוהים ישמור, אני אפילו לא יודעת לתאר עד כמה אהבתי את הספר הזה. הנה הסיבות (בלי ספוילרים) שלי ללמה: 1) אני אהבתי את קאל ואת ההומור השחור שלו, אחלה דמות. 2) למרות שידעתי שקאל יעבור את המבחנים (כתוב בתקציר) עדיין הייתי בשוק. 3) בהתחלה לא הבנתי למה כשתיארו את קאל הוא לא היה בלונדיני כמו בכריכה, אבל אז הבנתי שהוא בכלל הילד מימין וזה ממש בלבל אותי (כי זה לא כמו כריכה טיפוסית שבה הגיבור הוא זה שעומד מקדימה) אבל האמתי שאני דווקא אוהבת את זה ככה. 4) אני מתה על הסופרות האלו! א-ז-ה-ר-ת ס-פ-ו-י-ל-ר-! אם אתה קורא את המשפט הזה עכשיו, כנראה שאתה כבר קראת את הספר "מגיסטריום- מבחן הברזל" או שאתה רוצה לעשות לעצמך ספוילרים. הנה הסיבות האחרות שליללמה אני אוהבת את הספר הזה (ספוילרים! לעזאזל, אם לא קראת את הפר הזה, ב-ב-ק-ש-ה תדלג לחלק שבו כתוב: סוף ספוילר!): 1) השמידו, מתה על ספרים עם חיות. 2) אם לא הבנתם, ארון היה הגיבור הטיפוסי וקאל כאילו היה ה"sidekick" או "החבר הכי טוב של הגיבור" וזה היה כל-כך כיף לגלות לקרוא את זה מהנקודת מבט שלו ולא כמו ספר טיפוסי שיהיה מהנקודת מבט של ארון. זה כמו לקרוא "הארי פוטר" מהנקודת מבט של רון וויזלי. 3) הסוףףףףףףףףף!!!!! לרוב אני יכולה לצפות דברים כאלה קורים וזה מאוד מבאס, אבל הספר הזה השאיר אותי עם פה פתוח לכמה שעות טובות. 4) אני לא יודעת מה אתכם, אבל אהבתי את הקטע שבו מאסטר רופוס אומר לקאל שהוא לא קיבל אותו למגיסטריום בגלל הסיבות הנפוצות שבדרך כלל בספרים יקבלו אותו כי אני באמת חשבתי שהוא קיבל אותו למגיסטריום בגלל אחת הסיבות הללו. ס-ו-ף ס-פ-ו-י-ל-ר-! בקיצור, אני ממליצה את הספר לכולם בלי יוצא מן הכלל (כן, גם אם אתה לא אוהב פנטזיה או בן שנתיים ולא יודע לקרוא, אני עדיין ממליצה לך את הספר הזה) תודה על שהקדשתם מזמנכם לקרוא את זה, מעיין.