"אדם הלך על הירח בפעם הראשונה ב-1969, כשהייתי בן שמונה. ואז ידעתי שכמעט הכל אפשרי. כאילו כולנו, בכל רחבי העולם, קיבלנו רשות לחלום חלומות גדולים"

אחד מהנושאים עליהם כותב רנדי - הוא חלומות.
הספר הזה ריגש אותי ונגע בי כל כך ברמה של עצב שצבט בלב ובמשך כל הקריאה - במיוחד בסוף הספר - הדמעות היו המלוות שלי. כמה עצוב, כמה חזק, כמה אמיתי, כמה אכזרי - לנתק בצורה כזאת בן אדם ממשפחתו, בגלל הסרטן.

לאדם הזה התגלה סרטן בכבד, נאמר לו שנותרו לו מספר חודשים לחיות - הוא סובל וכואב, אבל החליט פשוט לחיות את החיים ולנצל כל רגע בהם.

הספר מלא בתובנות, בהארות, כתוב קולח, מאוד קריא, ברור, ובעיקר מעורר השראה, הערצה - לאיש שמבחינתו מודע למצב - הוא לא חי באשליות בכלל, אבל ממש ממצא כל יום עד תום, מנצל וחי את הרגע - וזה המסר שהוא מנסה (ומצליח) להעביר... כל כך הרבה חוכמה שזורה במילים שלו, אפשר ללמוד ממנו, כל כך הרבה ! על כוח האופטימיות, על כוח הנחישות, על האהבה שלו למשפחתו - בהרצאה הוא אמר משהו על זה שאיך בן אדם יודע שהוא פגש את אהבת חייו? לפי זה שיהיה איכפת לו ממנה יותר מאשר מעצמו...

על הבת שלו כתב :"אני מודע לכך שקלואי אולי לא תזכור אותי כלל. היא קטנה מדי. אבל אני רוצה שתדע כשתגדל שאני האיש הראשון שהתאהב בה"... ממש ממיס...

לפעמים אנחנו מהרהרים על מה בכלל אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו במקום לחיות באמת, בספר הזה אפשר למצוא את כל התשובות כמעט. בעצם - רק תשובה אחת : האמת, וכמה שהיא כואבת - לחיות את הרגע. נ ק ו ד ה !!!! הספר מומלץ לאנשים שרוצים לחיות את החיים, לאלה שתוהים מה משמעות החיים , לאלה שמצאו את התשוקה שלהם בחיים, וגם לאלה שעדיין לא. הספר מחזק מאוד מהרבה בחינות. ממליצה. ממש קורס שלם על מדעי החיים.

על הקריאה:

האישה המליצה על ספר לא קשה ומרגש, זורם בקלות ולא מצריך משאבים רגשיים ושכליים מוגזמים. וכיוון שזה בדיוק מה שהתאים לי, אז לקחתי, ותוך כמה ימים (מהירות שיא אצלי) סיימתי אותו.

ואכן, זה בדיוק מה שהיה. הוא קל לעיכול, פשטני לא אחת, נוגע ללב בדיוק במקומות הצפויים (כמה מובן, כאשר הכותב הוא חולה הנוטה למות ופורש לפנינו את משנת חייו למען ילדיו הקטנים, אישתו, ולמעננו).

והספר מהנה. מהנה כמו המבורגר דשן עם צ`יפס וקטשופ. טעים ומתעכל בקלות. וזו המגרעה העיקרית שלו. הוא נורא אמריקאי – מין ילדותיות שכזו בגישה לחיים. הכל (כמעט) צבוע בשחור-לבן, כמעט ללא צבעי אפור (כפי שהוא מעיד על עצמו). הוא לא מהסס להשתמש בקלישאות נדושות ואף מצהיר על עצמו ככזה תוך הבאת דוגמאות. הוא נותן טיפים לעבודת צוות נכונה – נכון, אבל בהחלט פשטני ומתאים לתלמידים צעירים ואמריקאים שכמותו. ולהלן, להתרשמותכם מהעומק (עמ`142):

· "התנהגו נכון בפגישה: הכל מתחיל בהיכרות ראשונית..."

·"מצאו נושאים משותפים: כמעט תמיד תוכלו למצוא מכנה משותף עם אדם אחר..."

·"נסו להיפגש בתנאים הטובים ביותר: ודאו שאיש לא רעב, עייף או סובל מקור..."

·"השאירו את האגו מחוץ לחדר: כשאתם דנים ברעיונות, רישמו אותם ותנו להם כותרת. הכותרת צריכה לתאר את הרעיון, לא את מי שהגה אותו..."

·"שבחו זה את זה..."

·"נסחו את אפשרויות הבחירה בצורת שאלות: במקום לומר..."

אחד הספרים המדהימים שנכתבו,רנדי ידע להתבטא בצורה מרשימה ולעניין את המאזינים. בהרצאתו האחרונה הוא נתן לנו פיסת מידע קטנה לגבי החיים שלו וסיפר כיצד לאט תוך כדי עבודה קשה והתמדה הוא השיג את חלומותיו ואיך ניסה להגשים חלומות לסובבים אותו היקרים לו.
ספר חובה על מדף של כל ספרייה ביתית.