אין דיונים על ביקורות של אחרים
מהביקורת שלך כי יש לה ריח כל-כך חזק של יחצנות וחבל. אם את אלינור הבת אז את עושה לאמך שירות דב. אם לא, אז את עושה שירות דב לספר. בסיפור אוטוביוגרפי על בן אהוב שהלך לאיבוד והתאבד יש המון מקום לרגש אמיתי, והרבה פחות מקום לסיפורי ניקיון של הבית וארוחות שישי. כשקראתי חלק מהכתבה, מעבר להזדהות עם כאבה של אימא, הרגשתי פספוס גדול ואולי זה יתקן במעט את המעוות: http://www.haaretz.co.il/gallery/literature/.premium-1.3046966