אני אוהבת את הספר הזה כלכך!!! ויש המון סיבות! נתחיל מהדמויות: ---זהירות ספויילרים--- מאגנוס- הדמות האהובה עליי, ואולי הדמות הטובה ביותר שנכתבה. אני כלכך אוהבת אותו! הסופרת בנתה אותו בצורה כלכך מדויקת, שזה פשוט מדהים. מצד אחד, מאגנוס הוא מהרעים. הוא ואביו השתלטו על הארץ השכנה להם, רצחו את משפחת המלוכה, החזיקו בנסיכה כאסירה, התנהגו בעויינות לכולם ועשו מעשים איומים, ועדיין, כשזה מסופר מנקודת מבטו, כלכך קשה שלא להזדהות איתו. מבפנים נסיך הקרח בעצם רגיש, הוא אוהב והוא עצוב והוא שמח והוא מרגיש. בספרים הבאים הדמות שלו מתפתחת כלכך ואני רוצה לעצור רגע ולמחוא לסופרת כפיים. ככה יוצרים דמות. לוסיה- לעומת מגנוס לוסיה הייתה כלכך שטחית ומעצבנת. היא הייתה מיותרת ולמרות הכוחות שלה אפשר היה למחוק אותה. בספרים הבאים היא נהיית שטחית ומעצבנת כלכך שהתפללתי שהיא תמות כבר. --ספויילרים-- לפחות בחצי הראשון של הספר השני היא בתרדמת. והרומן שלה עם אלקסיס ובכלל הקשר איתו היה אדיוטי ומוזר. קליאו- קליאו דמות פשוט מצוינת. היא אמיצה וחזקה וקשה לי שלא לאהוב דמות נשית ראשית שחזקה בפני עצמה ויכולה להגן על עצמה. היא קשוחה והיא מצחיקה ולמרות כל הדברים שהיא עברה היא לא נשברת והתקווה שלה לעולם לא נעלמת. ההתמודדות שלה כלכך אנושית וחמה שבא לך להניח לה יד מרגיעה על הכתף. אבל אז היא מראה כי היא לא צריכה את היד המרגיעה הזאת בכלל והיא נעמדת בכוחות עצמה ומחדירה אמונה בכל מי שמסתכל עליה. הדבר היחיד שהפריע לי היה הרומן עם תיאון. הוא היה דבילי ולא קשור. בכלל לדמות הזאת יש קטע עם רומנים מוזרים. ---אזהרת ספויילרים לספרים הבאים בסדרה--- הרומן שלה עם ג׳ונאס היה מוזר, לא הכרחי ולא קשור לכלום. אז סבבה, ג׳ונאס נדלק עליה זה הבנתי. אבל למה היא מראה נכונות ושותפות? לא יודעת, לי זה הרגיש מוזר ומאולץ. הרומן עם מאגנוס לעומת זאת פשוט גאוני והבנייה שלו הייתה כלכך מדהימה, עד שממקום של מאגנוס רצח את המשפחה שלה והעיף אותה מכס המלכות, הרומן ביניהם פתאום נראה כלכך הגיוני. ומאגנוס פשוט עובר שינוי והתפתחות אדירה. הזכרתי כבר שהוא הדמות הכי טובה בספר? :) ג׳ונאס- ג׳ונאס חמוד, אהבתי אותו. אהבתי את האידיאולוגיה שלו ואת העובדה שהוא הולך עם האמת שלו ולא מחכה שאחרים יעשו את העבודה בשבילו. גם ההידלקות שלו על קליאו בספרים הבאים הייתה חמודה ואהבתי כמה הסופרת גרמה לו להראות אנושי. נמשיך לעלילה- מאוד מאוד אהבתי את הקטע של הארצות השכנות זו לזו והיריבות ביניהן ואיך לכל ארז יש אופי ומנהיגים ותרבות משלה. אהבתי גם את ההתפחות בין הממלכות. הדבר היחיד שהפריע לי היו הקריסטלים. כמו שכבר הזכרתי אצל לוסיה, אני שונאת את הקטע הזה. זה משעמם, מיותר ומוזר. אני יודעת, בזכותם קרה כל הסיפור עם ההשלטות על הממלכה, אבל בכל זאת. הכתיבה זורמת ונעימה, העלילה קולחת והמעבר בין הדמויות הוא רעיון מעולה. בקיצור אני אהבתי מאוד מאוד, הספר מומלץ לאוהבי פנטזיה וספרות נוער.

וואו! אני כלכך אוהבת את הספר הזה! נתחיל מהכתיבה. מדי פעם התיאורים מעט נמרחים מדי, אבל היי, זה עניין של טעם. הכותבת מתארת נופים בצורה מדהימה, גורמת לך לחוש את הדמויות ולנשום את ההרפתקה. ביג לייק. נמשיך, הדמויות. קטסה, הדמות הראשית: אני אתחיל ואגיד שאהבתי אותה ממש. אהבתי את הכישרון שלה, אהבתי את ההתפתחויות שהיא עוברת במהלך הסיפור, את מערכות היחסים המורכבות שלה עם שאר הדמויות, את המראה שלה, את הפמיניזם שהיא מציגה כשהיא לא צריכה שום בחור שיציל אותה. אני כלכך אוהבת סיפורים שבהם הדמות הראשית לא רכרוכית פחדנית, ואשכרה עושה דברים כדי לעזור לעצמה. היא חזקה ואמיצה ודמות מצוינת. פו: גם פו הוא דמות מעניינת ממש, צנוע, עדין, גורם לך לאט לאט לבטוח בו ולאהוב אותו. למרות שמערכת היחסים בין שניהם הייתה צפויה לחלוטין, אהבתי איך שהסופרת שילבה אותה ביחד עם האופי המרדני של קטסה. העולם של שבע הממלכות הוא מדהים. אהבתי אותו מאוד מאוד. לסיכום, ספר מעולה לחובבי פנטזיה בעיקר אבל גם לכאלה שקצת פחות :) הוא סוחף ומעניין. ממליצה מאוד. על הספר השני בסדרה עדיף לכם לדלג ולקפוץ ישר לספר השלישי. השלישי לא מדהים פחות ממחוננת. השני גרוע.

וואו! אני כלכך אוהבת את הספר הזה! נתחיל מהכתיבה. מדי פעם התיאורים מעט נמרחים מדי, אבל היי, זה עניין של טעם. הכותבת מתארת נופים בצורה מדהימה, גורמת לך לחוש את הדמויות ולנשום את ההרפתקה. ביג לייק. נמשיך, הדמויות. קטסה, הדמות הראשית: אני אתחיל ואגיד שאהבתי אותה ממש. אהבתי את הכישרון שלה, אהבתי את ההתפתחויות שהיא עוברת במהלך הסיפור, את מערכות היחסים המורכבות שלה עם שאר הדמויות, את המראה שלה, את הפמיניזם שהיא מציגה כשהיא לא צריכה שום בחור שיציל אותה. אני כלכך אוהבת סיפורים שבהם הדמות הראשית לא רכרוכית פחדנית, ואשכרה עושה דברים כדי לעזור לעצמה. היא חזקה ואמיצה ודמות מצוינת. פו: גם פו הוא דמות מעניינת ממש, צנוע, עדין, גורם לך לאט לאט לבטוח בו ולאהוב אותו. למרות שמערכת היחסים בין שניהם הייתה צפויה לחלוטין, אהבתי איך שהסופרת שילבה אותה ביחד עם האופי המרדני של קטסה. העולם של שבע הממלכות הוא מדהים. אהבתי אותו מאוד מאוד. לסיכום, ספר מעולה לחובבי פנטזיה בעיקר אבל גם לכאלה שקצת פחות :) הוא סוחף ומעניין. ממליצה מאוד. על הספר השני בסדרה עדיף לכם לדלג ולקפוץ ישר לספר השלישי. השלישי לא מדהים פחות ממחוננת. השני גרוע.

אני אוהבת את הספר הזה כלכך!!! ויש המון סיבות! נתחיל מהדמויות: ---זהירות ספויילרים--- מאגנוס- הדמות האהובה עליי, ואולי הדמות הטובה ביותר שנכתבה. אני כלכך אוהבת אותו! הסופרת בנתה אותו בצורה כלכך מדויקת, שזה פשוט מדהים. מצד אחד, מאגנוס הוא מהרעים. הוא ואביו השתלטו על הארץ השכנה להם, רצחו את משפחת המלוכה, החזיקו בנסיכה כאסירה, התנהגו בעויינות לכולם ועשו מעשים איומים, ועדיין, כשזה מסופר מנקודת מבטו, כלכך קשה שלא להזדהות איתו. מבפנים נסיך הקרח בעצם רגיש, הוא אוהב והוא עצוב והוא שמח והוא מרגיש. בספרים הבאים הדמות שלו מתפתחת כלכך ואני רוצה לעצור רגע ולמחוא לסופרת כפיים. ככה יוצרים דמות. לוסיה- לעומת מגנוס לוסיה הייתה כלכך שטחית ומעצבנת. היא הייתה מיותרת ולמרות הכוחות שלה אפשר היה למחוק אותה. בספרים הבאים היא נהיית שטחית ומעצבנת כלכך שהתפללתי שהיא תמות כבר. --ספויילרים-- לפחות בחצי הראשון של הספר השני היא בתרדמת. והרומן שלה עם אלקסיס ובכלל הקשר איתו היה אדיוטי ומוזר. קליאו- קליאו דמות פשוט מצוינת. היא אמיצה וחזקה וקשה לי שלא לאהוב דמות נשית ראשית שחזקה בפני עצמה ויכולה להגן על עצמה. היא קשוחה והיא מצחיקה ולמרות כל הדברים שהיא עברה היא לא נשברת והתקווה שלה לעולם לא נעלמת. ההתמודדות שלה כלכך אנושית וחמה שבא לך להניח לה יד מרגיעה על הכתף. אבל אז היא מראה כי היא לא צריכה את היד המרגיעה הזאת בכלל והיא נעמדת בכוחות עצמה ומחדירה אמונה בכל מי שמסתכל עליה. הדבר היחיד שהפריע לי היה הרומן עם תיאון. הוא היה דבילי ולא קשור. בכלל לדמות הזאת יש קטע עם רומנים מוזרים. ---אזהרת ספויילרים לספרים הבאים בסדרה--- הרומן שלה עם ג׳ונאס היה מוזר, לא הכרחי ולא קשור לכלום. אז סבבה, ג׳ונאס נדלק עליה זה הבנתי. אבל למה היא מראה נכונות ושותפות? לא יודעת, לי זה הרגיש מוזר ומאולץ. הרומן עם מאגנוס לעומת זאת פשוט גאוני והבנייה שלו הייתה כלכך מדהימה, עד שממקום של מאגנוס רצח את המשפחה שלה והעיף אותה מכס המלכות, הרומן ביניהם פתאום נראה כלכך הגיוני. ומאגנוס פשוט עובר שינוי והתפתחות אדירה. הזכרתי כבר שהוא הדמות הכי טובה בספר? :) ג׳ונאס- ג׳ונאס חמוד, אהבתי אותו. אהבתי את האידיאולוגיה שלו ואת העובדה שהוא הולך עם האמת שלו ולא מחכה שאחרים יעשו את העבודה בשבילו. גם ההידלקות שלו על קליאו בספרים הבאים הייתה חמודה ואהבתי כמה הסופרת גרמה לו להראות אנושי. נמשיך לעלילה- מאוד מאוד אהבתי את הקטע של הארצות השכנות זו לזו והיריבות ביניהן ואיך לכל ארז יש אופי ומנהיגים ותרבות משלה. אהבתי גם את ההתפחות בין הממלכות. הדבר היחיד שהפריע לי היו הקריסטלים. כמו שכבר הזכרתי אצל לוסיה, אני שונאת את הקטע הזה. זה משעמם, מיותר ומוזר. אני יודעת, בזכותם קרה כל הסיפור עם ההשלטות על הממלכה, אבל בכל זאת. הכתיבה זורמת ונעימה, העלילה קולחת והמעבר בין הדמויות הוא רעיון מעולה. בקיצור אני אהבתי מאוד מאוד, הספר מומלץ לאוהבי פנטזיה וספרות נוער.