חצה את הקו הזהסלמאן רושדיחלק מהמאמרים מעניינים מאד וחלק נופלים כי המסר שלהם הוא לא על-זמני ולכן איבדו מעוצמתם כשהפסיקו להיות אקטואליים. למרבה הצער אני נאלץ לסמן שאין לי את הספר הזה, ולכן אוסיף מסר על-זמני: לפני שאתם רבים עם בחורה, תקחו ממנה את הספרים שהשאלתם לה.
סוף הדרךג'ון בארתיש ספרים שאפשר לקרוא להם משני-חיים. "סוף הדרך" עושה משהו חשוב יותר; הוא משנה תודעה. משנה תפיסת חיים. הוא נוחת לך על הראש, בתוך הראש, ומסרב להרפות. אני משתדל לתת לאנשים שאני אוהב לקרוא אותו. "האופרה הצפה", הרומן השני בכרך, מוצלח פחות, אבל עדיין מומלץ לקריאה.
משהו בשביל מישהודוד אבידןקשה לי עם ספרי שירה עבים. אני הולך בהם לאיבוד. קשה לי לקרוא בהם מההתחלה ועד הסוף - אז אני משוטט בין הדפים, מועד, חוזר לאותם שירים שוב ושוב, מפספס שירים, קורא את השיר הראשון, האחרון. קורא בדפוסים מוזרים. עוד יותר קשה לי עם דויד אבידן. מי הוא? או ליתר דיוק, מה הוא יותר? משורר מבריק או גרפומן? הכתיבה שלו מאד לא אחידה בעיני. לפעמים היא עולה ויורדת באיכותה אפילו בתוך השיר עצמו, ויש לו מספיק שירים ארוכים מאד בשביל שיוכל להציג את התרגיל הזה כמה וכמה פעמים. אבל מה לעשות? אבידן הוא הכרחי. הוא עולם שלם, סליחה על הקלישאה. עבור אלו מאיתנו שלא יכולים להרשות לשלם סכומים מפחידים על מהדורות ישנות של הספרים שהוציא, האוגדן הזה הוא הפתרון הכי טוב שיש כרגע למי שצריך קצת אבידן בבית. ומי צריך קצת אבידן בבית? כל אחד.
ותרא האתון את המלאךניק קייבאני משוחד לגבי הספר הזה כי אני מאד אוהב את ניק קייב. טקסט קשה לקריאה, מבולבל ומכוער. מי שאוהב את ניק קייב - אבל אוהב מאד, לא "קניתי הרגע את No More Shall We Part" אלא "אני יודע בעל-פה את כל Junkyard" - יאהב גם את זה. כל השאר יכולים לנסות, חלקם אולי אפילו יצלחו את זה עד הסוף.
