*נא לא להגיד לי שאני מדברת בשפה בוטה ... כי הספר הזה הוא מהספרים האלה שגרמו לי לתעב ספרים!

ספר גרוע זה לא מילה מספקת לתאר את הזבל הזה שהסופרת בגרוש הזאת כתבה (אני בטוחה שהיא כתבה את זה תוך כדי שחרבנה בשירותים כי הספר הזה הוא חרא).
למה ? אז ככה

חסרונות:
1. כולם שם בני טיפש עשרה שחיים בסרט שהם הכי מגניבים בעולם.
2. כול העלילה היא ככה:" ואז קניתי קולה, ואז היה מגניבוש, ואז הסתכלתי על תומר, ואז היה מגניבוש" ברצינות מה הקטע?
3. כול אחד שטחי לגמרי והם מתאימים אחד לשני. ואחרי הכמה עמודים הראשונים יכולתי כבר לדעת מי יהיה זוג של מי.
4. הספר כול כך משעמם שהכרחתי את עצמי לקרוא עד הסוף.
5. עלילה חלשה ואיטית ברמות! גורמת לי לחשוב על כמה שהחיים של אנשים עלובים אם זאת העלילה בחיים שלהם. (תודה לאל שזאת לא העלילה בחיים שלי)
6. הדבר הכי מרגש שקרה לכול אחד שם זה שנשפך אליהם פחית קולה או משהו כזה.

דברים חיוביים:
אין

בקיצור אם הספרנית מציעה לכם לקחת את הספר הזה ... תברחו!!!!!


--- סליחה אם פגעתי במישהו-----

ראיתי את הספר 'היינו שקרנים' הרבה פעמים בסטימצקי, ומהפעם הראשונה שראיתי אותו, פשוט רציתי לקרוא אותו. אני לא יודעת אם זה בגלל השם שלו, בגלל הכריכה או בגלל התקציר. פשוט רציתי לקרוא את הספר הזה, ומשום מה הייתה לי הרגשה שזה ספר טוב. אבל לא קניתי אותו. לא רציתי סתם לקנות ספר שאני לא מכירה ולקחת סיכון.
זמן קצר אחר כך אני הולכת לספרייה מחפשת ספר. אין ספרים מעניינים היום.
ואז אני רואה אותו.
'היינו שקרנים'. נמצא שם. על אחד המדפים.
כמובן שבשניה שראיתי את הספר הזה לקחתי אותו וטסתי במהירות האור הביתה כדי לקרוא אותו. אבל לפניי זה, החלטתי לקרוא עליו כמה ביקורות. בכל הביקורות הייתה הערה מסוימת על הסוף של הספר. אני חייבת לסיים את הספר הזה ולגלות מה זה הסוף הזה!
אז קראתי אותו וסיימתי אותו באותו יום. לא הפסקתי לקרוא אותו לשנייה אחת עד שסיימתי אותו.

בהתחלה מספרים לנו סיפור מתוק ומושלם שמסופר מנקודת מבטה של קיידי סינקלר. מספרים לנו על משפחת סינקלר העשירה ועל האי הפרטי שבו הם מבלים את ימי הקיץ. מספרים לנו שבגיל 15 קיידי עברה תאונה, ושהיא לא זוכרת כלום מאז. מספרים לנו שעכשיו קיידי בת 17 ושהיא הולכת לבלות את הקיץ באי עם משפחת סינקלר.
אבל אף אחד לא מספר לנו מה הפרט החסר בסיפור. משהו חסר בסיפור, משהו לא מסתדר.
הספר הזה, ברובו, הוא ספר נוער כיפי וקיצי. ולא הבנתי, מה לעזאזל כל האנשים שכתבו עליו ביקורת מצאו בו?! מה מיוחד בספר הזה כל כך?!
ואיפשהו בעמודים האחרונים של הספר, הבנתי מה הם מצאו בו. הספר הזה הוא לא רק רומן כיפי וקיצי. הוא הרבה יותר מזה. הסוף, פשוט זעזע אותי. אני לא בוכה מספרים בדרך כלל, אבל מהספר הזה בכיתי. הרגשתי כאילו שיקרו לי במשך כל הזמן שקראתי את הספר ורק בקריאת העמודים האחרונים גיליתי את זה.