ספר קצת מעייף. אתחיל מהטוב פחות, לא התחברתי לדמות הראשית (עגמומית מדי לדעתי, אבל היי! מי יכול להאשים אותה אחרי מה שקרה לה..) ובמהלך הקריאה רק רציתי להגיע לסוף כדי לדעת מי הרוצח אבל לא בגלל שהספר היה ממש מרתק. אבל למרות הכל.. לדעתי מדובר בספר חביב למדי, הסוף היה לא צפוי ולדעתי הוא החלק הטוב ביותר בספר הזה. האם אמליץ עליו? כן, הספר מעביר את הזמן ויש בו קטעים מעניינים ומותחים כיאה לז'אנר.

הרומנים בדרך כלל די צפויים- קצת עצוב, קצת שמח, חיבוקים, נישוקים ובדרך כלל סוף רומנטי ומרגש שמתאים לז'אנר. אבל משהו בספרה של ג'וג'ו מוייס לא הרפה ממני, סיימתי לקרוא את הספר ביום שבת ועדיין אינני מפסיקה לחשוב עליו. אני מודה שאפילו קצת בכיתי לקראת סופו. הספר הזה גורם לך לחשוב- הדמויות מרתקות והעלילה סוחפת. היו רגעים בהם צחקתי בקול והיו רגעים עצובים ומרגשים בהם ישבתי וקראתי שוב ושוב את אותה הפסקה או שסתם בהיתי בספר. הכל נכתב בצורה מקסימה בלי לעייף את הקורא ובלי ללכת סחור סחור. אני ממליצה מאוד על הספר ואני שמחה שגיליתי את ספריה של הסופרת הנפלאה הזו, אני כבר משתוקקת לקרוא עוד מספריה.

''ילדה עורב'' הוא ספר מטריד. הוא גרם לי לאי נוחות (אולי בגלל כל הילדים שם והתעללות). אבל לדעתי הוא עושה את העבודה, הספר מותח והעלילה מפותלת כיאה לספר מתח. פחות התחברתי לכל הקטע השוודי ולכל התרגומים והערות לגבי המילים השוודיות (זה סתם מעייף את הקורא). בסוף הספר נותרתי עם המון שאלות וקצוות לא סגורים ואני די מחכה לראות מה צמד הסופרים יביא איתם בספר השני. האם אמליץ עליו? ובכן, לא לבעלי לב חלש. יש נושאים שלא קל לקרוא עליהם.

הרומנים בדרך כלל די צפויים- קצת עצוב, קצת שמח, חיבוקים, נישוקים ובדרך כלל סוף רומנטי ומרגש שמתאים לז'אנר. אבל משהו בספרה של ג'וג'ו מוייס לא הרפה ממני, סיימתי לקרוא את הספר ביום שבת ועדיין אינני מפסיקה לחשוב עליו. אני מודה שאפילו קצת בכיתי לקראת סופו. הספר הזה גורם לך לחשוב- הדמויות מרתקות והעלילה סוחפת. היו רגעים בהם צחקתי בקול והיו רגעים עצובים ומרגשים בהם ישבתי וקראתי שוב ושוב את אותה הפסקה או שסתם בהיתי בספר. הכל נכתב בצורה מקסימה בלי לעייף את הקורא ובלי ללכת סחור סחור. אני ממליצה מאוד על הספר ואני שמחה שגיליתי את ספריה של הסופרת הנפלאה הזו, אני כבר משתוקקת לקרוא עוד מספריה.

''ילדה עורב'' הוא ספר מטריד. הוא גרם לי לאי נוחות (אולי בגלל כל הילדים שם והתעללות). אבל לדעתי הוא עושה את העבודה, הספר מותח והעלילה מפותלת כיאה לספר מתח. פחות התחברתי לכל הקטע השוודי ולכל התרגומים והערות לגבי המילים השוודיות (זה סתם מעייף את הקורא). בסוף הספר נותרתי עם המון שאלות וקצוות לא סגורים ואני די מחכה לראות מה צמד הסופרים יביא איתם בספר השני. האם אמליץ עליו? ובכן, לא לבעלי לב חלש. יש נושאים שלא קל לקרוא עליהם.

הרומנים בדרך כלל די צפויים- קצת עצוב, קצת שמח, חיבוקים, נישוקים ובדרך כלל סוף רומנטי ומרגש שמתאים לז'אנר. אבל משהו בספרה של ג'וג'ו מוייס לא הרפה ממני, סיימתי לקרוא את הספר ביום שבת ועדיין אינני מפסיקה לחשוב עליו. אני מודה שאפילו קצת בכיתי לקראת סופו. הספר הזה גורם לך לחשוב- הדמויות מרתקות והעלילה סוחפת. היו רגעים בהם צחקתי בקול והיו רגעים עצובים ומרגשים בהם ישבתי וקראתי שוב ושוב את אותה הפסקה או שסתם בהיתי בספר. הכל נכתב בצורה מקסימה בלי לעייף את הקורא ובלי ללכת סחור סחור. אני ממליצה מאוד על הספר ואני שמחה שגיליתי את ספריה של הסופרת הנפלאה הזו, אני כבר משתוקקת לקרוא עוד מספריה.