כמו בכל בוקר שנעור, כן אז, קם לו אדם עם שחר, הומה אל קציר יומו. חייו פוסעים איתו על פני עוד תחנת רכבת במסילת החיים, ולפניו רואה פתאום, את שתי עיניה... לא של בִּתו. עיניים כהות מביטות בו מתוך מארז שהונח באותה תחנת חיים. היה זה כאור בשולֵי הענן עבורו, והוא אומר - הללויה. כך מוצא לו אדם פיסת חיים בפרוזדור פעימותיו, ומביאה אל אשת חיקו. ככה סתם, כאילו כלום, יהודים רחוקים מאמצים תינוקת סינית, המשנה את חייהם אל העֵבר השני ! סיפור מרגש. גורם ליד להתרומם אל זוית העין הלחה משהו. ספר המאיץ מחשבות על תכלית הקיום, מאיר משהו בתהליכי גיור ואימוץ, ומשתף בלבטים, ספקות וחזרה בתשובה. "בונה אדם את בנייניו מהבל וקלפים, יום יום טורח ועמל יום יום הם נטרפים. אבל אל מול חורבן קלפיו עולה השמש מעליו והוא אוסף אותם אליו ושר הללויה..." [מתוך "הללויה")