בשום מקום בספר, וסימסיון מקפיד על זה, דון לא מאובחן. לא כתוב בשום מקום שהוא סובל מתסמונת אספרגר. הוא מדבר על הנושא, מזכיר את המונח, מראה שיש לו מאפיינים קרובים, אבל לא מגדיר אותו ככזה. ובצדק: מי שיש לו אספרגר, לא יוצא ממנו, וכך לא היה מתאפשר סוף הספר.

