מיועדים אליסון נואלאוקיי, אז הלכתי לספרייה וזה. ומצאתי את הספר הזה וזה. וההליכה הייתה של 45 דקות בחום לא נורמלי, אז אולי קצת הסתחרר לי הראש מחוסר מים כשלקחתי אותו. ודי עשיתי טעות. הספר הזה לא כל כך מעניין, ואני לא מבינה למה "מרחו" את העלילה על 407 עמודים. יש ספרים שמצידי יהיו בהם 670 ואני אסיים אותם בשלושה ימים, אבל הספר הזה לדעתי סוג של בזבוז נייר. היו יכולים לדחוס את העלילה ב300 עמודים, אם לא פחות. הספר די צפוי, אם להגיד את האמת. כבר די שכחתי על מה מסופר, אבל הקטע של דיירה עם האנשים הזוהרים, הזמן הזה שכל שניה נעצר וה"נער היפהפה" שהיא רואה? די צפוי שהיא תפגוש אותו באיזשהו שלב בספר. מה שבנוסף מעצבן אותי, זה שתמיד לכל הסיפורים מהז'אנרים והסוגים האלה, תמיד לדמויות חייב להיות עבר קשה/הווה מסובך. למה? למה הילדה ש"נתקפת" בדברים שדיירה חווה לא יכולה להיות ילדה ממוצעת שהכל רגיל אצלה, וחייבת להיות איזו דמות "מיוחדת" כביכול שמעולם לא פגשה את סבתא שלה והיא חיה בשום-מקומוויל ושם כמובן תפגוש את "אבירה" ותתאהב בו, אך כמובן שיש כוחות רשע מסתוריים בעליל (לא מסתוריים בעליל). כאילו, העלילה טובה ולא טובה בו זמנית. היא טובה כי הstoryline סביר כזה. הרעיון של הספר ומה שהוא בא להראות (לספר?) טוב במקור. אבל איך ששילבו אותו עם הדמויות הספציפיות האלה והסדר אירועים הזה וכל הספר הזה בעצם, לא כל כך טוב לדעתי. ולסיום- האהבה הפורחת (אממ...לא) סיפור האהבה ה"סוחף" כביכול, לא סוחף בעליל. הוא מאוד צפוי, לא מרגש, לא קורה בינהם כלום ששווה תיעוד לדעתי. אם היא הייתה קצת מוסיפה דברים פה ושם (היא=אליסון נואל), אולייייי העלילה הייתה משתפרת במקצת. בתחום הזה לפחות. !לסיכום! הספר סביר. אהבה לא משהו. ובתור רווקה אומללה בת 14 (*צחוק סרקסטי שנון*) שמחפשת להתנחם בסיפורי אהבה של בנות דמיוניות בנות 16++, התאכזבתי. -תודה-
מיועדים אליסון נואלאוקיי, אז הלכתי לספרייה וזה. ומצאתי את הספר הזה וזה. וההליכה הייתה של 45 דקות בחום לא נורמלי, אז אולי קצת הסתחרר לי הראש מחוסר מים כשלקחתי אותו. ודי עשיתי טעות. הספר הזה לא כל כך מעניין, ואני לא מבינה למה "מרחו" את העלילה על 407 עמודים. יש ספרים שמצידי יהיו בהם 670 ואני אסיים אותם בשלושה ימים, אבל הספר הזה לדעתי סוג של בזבוז נייר. היו יכולים לדחוס את העלילה ב300 עמודים, אם לא פחות. הספר די צפוי, אם להגיד את האמת. כבר די שכחתי על מה מסופר, אבל הקטע של דיירה עם האנשים הזוהרים, הזמן הזה שכל שניה נעצר וה"נער היפהפה" שהיא רואה? די צפוי שהיא תפגוש אותו באיזשהו שלב בספר. מה שבנוסף מעצבן אותי, זה שתמיד לכל הסיפורים מהז'אנרים והסוגים האלה, תמיד לדמויות חייב להיות עבר קשה/הווה מסובך. למה? למה הילדה ש"נתקפת" בדברים שדיירה חווה לא יכולה להיות ילדה ממוצעת שהכל רגיל אצלה, וחייבת להיות איזו דמות "מיוחדת" כביכול שמעולם לא פגשה את סבתא שלה והיא חיה בשום-מקומוויל ושם כמובן תפגוש את "אבירה" ותתאהב בו, אך כמובן שיש כוחות רשע מסתוריים בעליל (לא מסתוריים בעליל). כאילו, העלילה טובה ולא טובה בו זמנית. היא טובה כי הstoryline סביר כזה. הרעיון של הספר ומה שהוא בא להראות (לספר?) טוב במקור. אבל איך ששילבו אותו עם הדמויות הספציפיות האלה והסדר אירועים הזה וכל הספר הזה בעצם, לא כל כך טוב לדעתי. ולסיום- האהבה הפורחת (אממ...לא) סיפור האהבה ה"סוחף" כביכול, לא סוחף בעליל. הוא מאוד צפוי, לא מרגש, לא קורה בינהם כלום ששווה תיעוד לדעתי. אם היא הייתה קצת מוסיפה דברים פה ושם (היא=אליסון נואל), אולייייי העלילה הייתה משתפרת במקצת. בתחום הזה לפחות. !לסיכום! הספר סביר. אהבה לא משהו. ובתור רווקה אומללה בת 14 (*צחוק סרקסטי שנון*) שמחפשת להתנחם בסיפורי אהבה של בנות דמיוניות בנות 16++, התאכזבתי. -תודה-
מיועדים אליסון נואלאוקיי, אז הלכתי לספרייה וזה. ומצאתי את הספר הזה וזה. וההליכה הייתה של 45 דקות בחום לא נורמלי, אז אולי קצת הסתחרר לי הראש מחוסר מים כשלקחתי אותו. ודי עשיתי טעות. הספר הזה לא כל כך מעניין, ואני לא מבינה למה "מרחו" את העלילה על 407 עמודים. יש ספרים שמצידי יהיו בהם 670 ואני אסיים אותם בשלושה ימים, אבל הספר הזה לדעתי סוג של בזבוז נייר. היו יכולים לדחוס את העלילה ב300 עמודים, אם לא פחות. הספר די צפוי, אם להגיד את האמת. כבר די שכחתי על מה מסופר, אבל הקטע של דיירה עם האנשים הזוהרים, הזמן הזה שכל שניה נעצר וה"נער היפהפה" שהיא רואה? די צפוי שהיא תפגוש אותו באיזשהו שלב בספר. מה שבנוסף מעצבן אותי, זה שתמיד לכל הסיפורים מהז'אנרים והסוגים האלה, תמיד לדמויות חייב להיות עבר קשה/הווה מסובך. למה? למה הילדה ש"נתקפת" בדברים שדיירה חווה לא יכולה להיות ילדה ממוצעת שהכל רגיל אצלה, וחייבת להיות איזו דמות "מיוחדת" כביכול שמעולם לא פגשה את סבתא שלה והיא חיה בשום-מקומוויל ושם כמובן תפגוש את "אבירה" ותתאהב בו, אך כמובן שיש כוחות רשע מסתוריים בעליל (לא מסתוריים בעליל). כאילו, העלילה טובה ולא טובה בו זמנית. היא טובה כי הstoryline סביר כזה. הרעיון של הספר ומה שהוא בא להראות (לספר?) טוב במקור. אבל איך ששילבו אותו עם הדמויות הספציפיות האלה והסדר אירועים הזה וכל הספר הזה בעצם, לא כל כך טוב לדעתי. ולסיום- האהבה הפורחת (אממ...לא) סיפור האהבה ה"סוחף" כביכול, לא סוחף בעליל. הוא מאוד צפוי, לא מרגש, לא קורה בינהם כלום ששווה תיעוד לדעתי. אם היא הייתה קצת מוסיפה דברים פה ושם (היא=אליסון נואל), אולייייי העלילה הייתה משתפרת במקצת. בתחום הזה לפחות. !לסיכום! הספר סביר. אהבה לא משהו. ובתור רווקה אומללה בת 14 (*צחוק סרקסטי שנון*) שמחפשת להתנחם בסיפורי אהבה של בנות דמיוניות בנות 16++, התאכזבתי. -תודה-
אהבה בסמטת ג'מייקהסמנתה יאנג0כשדודים קנו לי בחג ספרים שלא הכרתי ונשמעו משעממים למדי, התרגשתי. ולא סתם התרגשתי, קפצתי משמחה ברחבי הבית. הם בטח חשבו להם שאהבתי את מה שהם קנו בעוד שאני נרגשתי מהמחשבה שיש לי כל כך הרבה ספרים להחליף, פשוט להגיש אותם למוכרת ולקחת במקומם ספרים שבאמת רציתי. אין משהו משמח יותר מזה. כשנכנסתי לחנות וביקשתי מהמוכרת את הספר הזה היא אמרה שהוא אזל בחנות, אך אני חיפשתי וחיפשתי בין כל מדפי הספרים, למרות שהחנות הייתה גדולה למדי, עד שמצאתי אותו מסתתר שם. לא הייתה מאושרת ממני באותו הרגע כשהחזקתי אותו בידי. רק בארבע וחצי של צהרי היום שאחרי התחלתי לקרוא את הספר ולא יכולתי שלא לשתף את העולם בדעותי שלי על הספר (למרות שלא כתבתי פה ביקורת מעל שנה). התחלתי אותו וסיימתי באותו היום!. טוב, אם אתם קטנוניים אז בשתיים עשרה וחצי בלילה אז זה נחשב למחרת טוב? בואו פשוט נגיד שסיימתי תוך פחות מעשרים וארבע שעות. אם אני לא טועה יש רק עוד ספר אחר שסיימתי בזמן כל כך קצר כך שזה מחזה שלא קורה הרבה. הספר פשוט מעולה, אמיתי, כמעט מוחשי. לא סיפור כזה שאתם אומרים לעצמכם שזה קורה רק בספרים, סיפור כזה שיכול לקרות לכולם, הוא גם הזכיר לי ממש את הסיפור שלי ובן זוגי שהכרנו בנסיבת דומות והפכנו מחברים הכי טובים לבני זוג תוך כמה חודשים. אולי בגלל זה התאהבתי בספר, כי הרגשתי מן משהו מחיינו האמיתיים. אני ממליצה על הספר בלי שום צל של ספק, ואם עדיין יש לכם איזה ספר שקנו לכם מתנה בחג ואתם לא מעוניינים בו, אל תהססו ותבחרו להחליף אותו בספר הזה, אני בטוחה שתהנו מכל רגע.
