כמובן , איך אפשר בלי הארי פוטר .
הספר הראשון היה קצת מפחיד .
בכל זאת אדם הולך לבית הספר , זה לא מובן מאליו שהוא יצטרך למצוא את עצמו רב עם דרקון . זה לא כתוב בחוזר של משרד החינוך .
בספר השני כבר התרגלתי .
בספר השלישי זה כבר הגיע לידי אלימות מילולית עם ההיא שבדקה את המבחנים בביולוגיה ב'
חצופה שכזו והיא עוד אמרה לי שצריך לאשפז אותי במחלקה סגורה אחרי שהבאתי לה הוכחות לכך שהוגווורטס הוא מוסד אמיתי
בספר הרביעי מאוד נבהלתי , כי אני לא מת על נוכחות של פושעים
וגם הרגשתי שפתאום הארי , רון ואני נדחקנו כליל מהעשייה כי המבוגרים הגיעו
בספר החמישי הרגשתי גאוות יחידה ,
מסדר החול - איזה שם מדליק . זה החזיר לי את כל הזכורונות הטובים שהנה אולי שום דבר עוד לא אבד אבל משהו הפריע לי .
בחצוי הדם מאוד התאכזבתי , כי קודם כל שמתי לב לסיפור אהבה
ואני נגד סיפורי אהבה בשעת מלחמה .
פרופ' סנייפ מתכנן להשתלט על הוגווורטס וזה שאין להזכיר את שמו חופשי ומסוכן ומה עושה רון הג'ינג'י ?
מוצא זמן להתאהב בהרמיוני .
לקראת הסוף אני וזו שבודקת את המבחנים מביולוגיה כללית ב' " השלמנו " ,
היא לא קראה לי חולה נפש ואני סירבתי בתוקף לתת לה לבדוק לי משהו נוסף
[ הייתה לי תחושה רעה לגביה ]
אבל זו הייתה תקופה חשודה שלא יכולתי לסמוך על אף אחד ובצדק ,
מי היה מאמין שדווקא החולדה של רון תסגיר את עצמה ?
אז אם על חולדות אני לא יכול לסמוך אז על מי כן ?
בסופו של דבר סיימתי לקרוא .
זו הייתה תקופה לא פשוטה .

ספרי הארי פוטר הם לא ספרים פשוטים . יש לקרוא אותם בתשומת לב קפדנית ולהיזהר אזהרה חמורה מלהיות שאנן כמוני .
יש שם כל מה שחובב טבע וביולוג אוהב - אנשים מוזרים , בעלי חיים מוזרים , ניסויים עם אינדקטורי pH . אהה כן ופרופ' סנייפ אחד שמזכיר באופן חשוד את ההוא שמלמד ביוכימיה א .
הספר הוא גם סיפור אהבה , הרמיוני שהיא בדרך כלל מהבנות שחורשות בלימודים ומתאבדות אם הן מקבלות 97 , רון שהוא בדרך כלל זה שאפשר להזדהות איתו . והארי שהוא בדיוק מה שכולנו רוצים להיות , גבוהים וטובים בספורט .

ספר מעולה ברמות על!
מותח, סוחף, מרתק, אמיתי, וגם רומנטי
השינוי שהגיבורה עוברת כל כך גדול, שאתה מרגיש שאתה לידה כל הזמן.
היא קיבלה הזדמנות שנייה והיא עושה את זה היטב
הזכיר לי טיפה את פתאום 30.
אהבתי מאוד. כן ירבו