גם אני, כמו נערות רבות בישראל, התמכרתי לשירי של ורד מוסינזון ב'דברים שצריך לעבור'. והנה כשלושים שנה אחרי, הוציאה ורד ספר שירים נוסף. כשראיתי אותו בחנות הספרים, תהיתי את הקסם נשמר. לאחר התלבטות רכשתי אותו ולא התחרטתי. אני לא יודעת אם ורד מוסינזון נחשבת למשוררת ישראלית דגולה, אבל מה שבטוח הוא ששיריה מצליחים פשוט לגעת בי. אולי אף יותר משיריהם של משוררים שכן נחשבים.

ספר חמוד. מהנה ושנון ולעתים אף מצחיק ביותר. אביא ציטוט שגרם לי לצחוק בקול רם. הסיטואציה היא שפלביה בת ה - 11 מאויימת על ידי גבר שביצע את הרצח שחקרה: "נזכרתי בעצה שפילי נתנה פעם לדפי ולי:'אם איזה גבר ינסה לגשת אליכן', אמרה, 'תבעטו בו בקזאנובות ותברחו ממנו כמו מאש!' באותו זמן העצה נשמעה מועילה, אבל הבעיה היחידה היתה שלא ידעתי איפה זה בדיוק הקזאנובות. אצטרך לחשוב על משהו אחר."

מקסים בעיקר בזכות האיורים הנהדרים שמספרים את הסיפור יחד עם המילים.

ספר מעולה, גם לכאלו שאינם חובבי מדע בדיוני. הסיפור שואב אליו את הקורא וגורם לו להתרגש עד דמעות.

גם אני, כמו נערות רבות בישראל, התמכרתי לשירי של ורד מוסינזון ב'דברים שצריך לעבור'. והנה כשלושים שנה אחרי, הוציאה ורד ספר שירים נוסף. כשראיתי אותו בחנות הספרים, תהיתי את הקסם נשמר. לאחר התלבטות רכשתי אותו ולא התחרטתי. אני לא יודעת אם ורד מוסינזון נחשבת למשוררת ישראלית דגולה, אבל מה שבטוח הוא ששיריה מצליחים פשוט לגעת בי. אולי אף יותר משיריהם של משוררים שכן נחשבים.

כמה עוני, כמה קושי, כמה סבל, איזה דיכוי של המעמדות הגבוהים והממשל את העניים. לא אחת לאורך קריאת הספר תהיתי - האם יתכן שמתוארת כאן מציאות? האם חוסר צדק שכזה באמת אפשרי בשנות ה - 70 של המאה הקודמת? חייבת לציין שהספר הטיש אותי נפשית. בכל פעם שחשבתי שגיבורי הסיפור הגיעו סופסוף למנוחה ולנחלה, עוד רעה תקפה אותם. אבל - באמת שלא יכלתי להניח את הספר מהידיים. מסופר בצורה כל כך חיה וכל כך קולחת שהרגשתי שאני ממש חיה את המציאות המתוארת. הספר מומלץ בחום רב.