תיכון לילה 3 - רסיסים סי ג'יי דוהרטיאז אחרי שהתמכרתי לסדרה הזאת ואחרי הרבה יותר מדי זמן סוף סוף יצא הספר השלישי, כשראיתי אותו בצומת ספרים צרחתי ורצתי לאמא שלי המודאגת (שחשבה שמישהוא מת) ואז אחרי רבע שעה של שכנועים היא קנתה לי אותו, מיד אחרי שחזרנו הביתה התחלתי את הספר . * זהירות! ספויילרים* הספר האחרון נגמר בסוף טרגי ומעצבן כשג'ו ( שהיא במקרה הייתה אחת מהדמיות שהכי אהבתי) מתה. כמובן שכל הפרקים הראשונים סובבים סביב זה וסביב הפרידה שלה ושל בן זוגה קרטר. קרטר שעכשיו בן זוג של ג'ולס ( דמות שדווקא ממש אהבתי עד שהפרידה בין קרטר ואלי) ככל שהמשיך הספר הבנתי שהספר הנוכחי לא הולך להיות טוב כמו הקודמים (שפשוט היו מדהימים) אבל באיזה שהוא שלב הספר התחיל להיות מעניין יותר (כשאלי מתחילה לספר לרייצ'ל על הכל- אני פשוט מאוהב ברייצ'ל, איזה כיף שהיא לא מתה בספר הזה!) ואז שוב חזר הקשר הרומנטי והמעצבן בין סילבן ואלי. כמובן שהדבר הכי טרגי בספר הזה הוא שחטפו את רייצ'ל אפילו שפשוט צרחתי משמחה כשהחזירו אותה חיה! הייתי בטוח במאה אחוזים שהיא מתה! אני חושב שההתחלה של הספר הייתה נורא צולעת אבל ככל שממשיכים הספר נעשה מעניין יותר ויותר. ועכשיו מה שנותר לי זה לחכות עוד שנתיים לספר הרביעי, שיהיה לי בהצלחה XD
תיכון לילה 3 - רסיסים סי ג'יי דוהרטיאז אחרי שהתמכרתי לסדרה הזאת ואחרי הרבה יותר מדי זמן סוף סוף יצא הספר השלישי, כשראיתי אותו בצומת ספרים צרחתי ורצתי לאמא שלי המודאגת (שחשבה שמישהוא מת) ואז אחרי רבע שעה של שכנועים היא קנתה לי אותו, מיד אחרי שחזרנו הביתה התחלתי את הספר . * זהירות! ספויילרים* הספר האחרון נגמר בסוף טרגי ומעצבן כשג'ו ( שהיא במקרה הייתה אחת מהדמיות שהכי אהבתי) מתה. כמובן שכל הפרקים הראשונים סובבים סביב זה וסביב הפרידה שלה ושל בן זוגה קרטר. קרטר שעכשיו בן זוג של ג'ולס ( דמות שדווקא ממש אהבתי עד שהפרידה בין קרטר ואלי) ככל שהמשיך הספר הבנתי שהספר הנוכחי לא הולך להיות טוב כמו הקודמים (שפשוט היו מדהימים) אבל באיזה שהוא שלב הספר התחיל להיות מעניין יותר (כשאלי מתחילה לספר לרייצ'ל על הכל- אני פשוט מאוהב ברייצ'ל, איזה כיף שהיא לא מתה בספר הזה!) ואז שוב חזר הקשר הרומנטי והמעצבן בין סילבן ואלי. כמובן שהדבר הכי טרגי בספר הזה הוא שחטפו את רייצ'ל אפילו שפשוט צרחתי משמחה כשהחזירו אותה חיה! הייתי בטוח במאה אחוזים שהיא מתה! אני חושב שההתחלה של הספר הייתה נורא צולעת אבל ככל שממשיכים הספר נעשה מעניין יותר ויותר. ועכשיו מה שנותר לי זה לחכות עוד שנתיים לספר הרביעי, שיהיה לי בהצלחה XD
אשמת הכוכביםג'ון גרין* זהירות! ספוילרים* את הספר הזה קראתי לפני שנה בפעם הראשונה, לפני כמה חודשים קראתי אותו בפעם השנייה ולפני שבוע קראתי אותו בפעם השלישית ממש רגע לפני שהלכתי לראות את הסרט המבוסס על הספר. הספר הזה הוא אולי לא הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי, אבל הוא אכן אחד מהספרים שהכי נהנתי לקרוא. בכל מהלך הקריאה הראשונה שלי הייתי בטוח במאה אחוזים שבסוף הספר אני יפרד מדמותה של הייזל גרייס. כשראיתי שלא נשאר עוד המון עמודים הכנתי לעצמי את הטישו והמשכתי לקרוא, כשאוגאסטוס התגלה כחולה סופני לא האמנתי, עדיין הייתי בטוח שהייזל תמות בסוף הספר, ממש כמו במכאוב מלכותי, באמצע משפט. באיזה שהוא שלב אפילו השלמתי עם העובדה הזאת. בפרקים האחרונים, שאוגאסטוס נפטר הייתי עסוק בלבכות ולכן פיספסתי את הפרקים האחרונים, לפני כמה חודשים החלטתי לחזור לאותו הספר עם הסוף הטרגי עד כדי כך שלא הצלחתי לגמור אותו. התחלתי מההתחלה, הפעם בידיעה שהדמות האהובה עלי בספר מתה בסופו. הפעם סיימתי את הספר כמו שצריך ואפילו (כמעט) בלי לבכות! כשהבנתי שיוצא לספר סרט וששיילין וודלי בכבודה ובעצמה (שהיא גם השחקנית האהובה עלי עוד לפני שקראתי את הספר בפעם הראשונה) התרגשתי כמו ילדה בת 12 שהרגע חוגגת בת מצווש. כשסיימתי לקרוא את הספר בפעם השלישית (יום לפני שראיתי את הסרט) וסגרתי את עטיפת הספר (בלי דמעות! I DID IT!) יכולתי להגיד בפה מלא שהספר הזה הוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי אי פעם בחיי. כשראיתי את הסרט חייכתי למשך שעתיים שלמות, כל כך כיף לראות את כל האנשים האלו שצוחקים, בוכים ,מחייכים, בוכים, מתרגשים, בוכים, כן בעיקר בוכים. כשיצאתי מהסרט 100% מהאנשים בכו. ואני חייכתי, לא חייכתי בגלל המוות הטרגי של גאס אלא בגלל שאת הספר שקראתי לפני שנה לבד בחדר שלי ראו כרגע 100 אנשים שחלקם הם חברים קרובים שלי שאני יהיה מופתע אם הם בכלל יודעים לקרוא. ג'ון גרין הוא אכן גאון, והוא אכן מצחיק ( אתם חייבים לראות את הסרטונים שהוא מעלה ליוטיוב! זה פשוט קורע מצחוק!) ואני אכן צריך כבר להתחיל את "מחפשים את אלסקה" שעומד על השולחן שלי כבר שבוע ואני פשוט לא מתחיל אותו ><
אשמת הכוכביםג'ון גרין* זהירות! ספוילרים* את הספר הזה קראתי לפני שנה בפעם הראשונה, לפני כמה חודשים קראתי אותו בפעם השנייה ולפני שבוע קראתי אותו בפעם השלישית ממש רגע לפני שהלכתי לראות את הסרט המבוסס על הספר. הספר הזה הוא אולי לא הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי, אבל הוא אכן אחד מהספרים שהכי נהנתי לקרוא. בכל מהלך הקריאה הראשונה שלי הייתי בטוח במאה אחוזים שבסוף הספר אני יפרד מדמותה של הייזל גרייס. כשראיתי שלא נשאר עוד המון עמודים הכנתי לעצמי את הטישו והמשכתי לקרוא, כשאוגאסטוס התגלה כחולה סופני לא האמנתי, עדיין הייתי בטוח שהייזל תמות בסוף הספר, ממש כמו במכאוב מלכותי, באמצע משפט. באיזה שהוא שלב אפילו השלמתי עם העובדה הזאת. בפרקים האחרונים, שאוגאסטוס נפטר הייתי עסוק בלבכות ולכן פיספסתי את הפרקים האחרונים, לפני כמה חודשים החלטתי לחזור לאותו הספר עם הסוף הטרגי עד כדי כך שלא הצלחתי לגמור אותו. התחלתי מההתחלה, הפעם בידיעה שהדמות האהובה עלי בספר מתה בסופו. הפעם סיימתי את הספר כמו שצריך ואפילו (כמעט) בלי לבכות! כשהבנתי שיוצא לספר סרט וששיילין וודלי בכבודה ובעצמה (שהיא גם השחקנית האהובה עלי עוד לפני שקראתי את הספר בפעם הראשונה) התרגשתי כמו ילדה בת 12 שהרגע חוגגת בת מצווש. כשסיימתי לקרוא את הספר בפעם השלישית (יום לפני שראיתי את הסרט) וסגרתי את עטיפת הספר (בלי דמעות! I DID IT!) יכולתי להגיד בפה מלא שהספר הזה הוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי אי פעם בחיי. כשראיתי את הסרט חייכתי למשך שעתיים שלמות, כל כך כיף לראות את כל האנשים האלו שצוחקים, בוכים ,מחייכים, בוכים, מתרגשים, בוכים, כן בעיקר בוכים. כשיצאתי מהסרט 100% מהאנשים בכו. ואני חייכתי, לא חייכתי בגלל המוות הטרגי של גאס אלא בגלל שאת הספר שקראתי לפני שנה לבד בחדר שלי ראו כרגע 100 אנשים שחלקם הם חברים קרובים שלי שאני יהיה מופתע אם הם בכלל יודעים לקרוא. ג'ון גרין הוא אכן גאון, והוא אכן מצחיק ( אתם חייבים לראות את הסרטונים שהוא מעלה ליוטיוב! זה פשוט קורע מצחוק!) ואני אכן צריך כבר להתחיל את "מחפשים את אלסקה" שעומד על השולחן שלי כבר שבוע ואני פשוט לא מתחיל אותו ><
אשמת הכוכביםג'ון גרין* זהירות! ספוילרים* את הספר הזה קראתי לפני שנה בפעם הראשונה, לפני כמה חודשים קראתי אותו בפעם השנייה ולפני שבוע קראתי אותו בפעם השלישית ממש רגע לפני שהלכתי לראות את הסרט המבוסס על הספר. הספר הזה הוא אולי לא הספר הטוב ביותר שקראתי בחיי, אבל הוא אכן אחד מהספרים שהכי נהנתי לקרוא. בכל מהלך הקריאה הראשונה שלי הייתי בטוח במאה אחוזים שבסוף הספר אני יפרד מדמותה של הייזל גרייס. כשראיתי שלא נשאר עוד המון עמודים הכנתי לעצמי את הטישו והמשכתי לקרוא, כשאוגאסטוס התגלה כחולה סופני לא האמנתי, עדיין הייתי בטוח שהייזל תמות בסוף הספר, ממש כמו במכאוב מלכותי, באמצע משפט. באיזה שהוא שלב אפילו השלמתי עם העובדה הזאת. בפרקים האחרונים, שאוגאסטוס נפטר הייתי עסוק בלבכות ולכן פיספסתי את הפרקים האחרונים, לפני כמה חודשים החלטתי לחזור לאותו הספר עם הסוף הטרגי עד כדי כך שלא הצלחתי לגמור אותו. התחלתי מההתחלה, הפעם בידיעה שהדמות האהובה עלי בספר מתה בסופו. הפעם סיימתי את הספר כמו שצריך ואפילו (כמעט) בלי לבכות! כשהבנתי שיוצא לספר סרט וששיילין וודלי בכבודה ובעצמה (שהיא גם השחקנית האהובה עלי עוד לפני שקראתי את הספר בפעם הראשונה) התרגשתי כמו ילדה בת 12 שהרגע חוגגת בת מצווש. כשסיימתי לקרוא את הספר בפעם השלישית (יום לפני שראיתי את הסרט) וסגרתי את עטיפת הספר (בלי דמעות! I DID IT!) יכולתי להגיד בפה מלא שהספר הזה הוא אחד מהספרים הטובים ביותר שקראתי אי פעם בחיי. כשראיתי את הסרט חייכתי למשך שעתיים שלמות, כל כך כיף לראות את כל האנשים האלו שצוחקים, בוכים ,מחייכים, בוכים, מתרגשים, בוכים, כן בעיקר בוכים. כשיצאתי מהסרט 100% מהאנשים בכו. ואני חייכתי, לא חייכתי בגלל המוות הטרגי של גאס אלא בגלל שאת הספר שקראתי לפני שנה לבד בחדר שלי ראו כרגע 100 אנשים שחלקם הם חברים קרובים שלי שאני יהיה מופתע אם הם בכלל יודעים לקרוא. ג'ון גרין הוא אכן גאון, והוא אכן מצחיק ( אתם חייבים לראות את הסרטונים שהוא מעלה ליוטיוב! זה פשוט קורע מצחוק!) ואני אכן צריך כבר להתחיל את "מחפשים את אלסקה" שעומד על השולחן שלי כבר שבוע ואני פשוט לא מתחיל אותו ><
