הסיפור יפה אבל צורת הסיפור, לפחות באופן שבו הוא עובר בתרגום העברי שלו, מיושנת ולא משכנעת. אמירות על "זמן קוסמי" ו"זמן אישי" וכדומה לא אומרות כלום ולא מעבירות את תחושת הזמן העובר. צריך לזכור שהספר נכתב בשנת 1964. הרבה שנים קודם כבר המחישה וירג'יניה וולף ב"אל המגדלור" - בעיקר בפרקו השני שנקרא "הזמן חולף" את חליפת הזמן - בלי לומר אפילו פעם אחת את המילה "זמן" - ובכל זאת אני לא מכיר שום ספר שממחיש כך את הזמן שחלף. אפשר לנתח את הטכניקה שבה היא עושה את זה, אבל לא כאן. גם "בעקבות הזמן האבוד" נכתב הרבה לפני "יופי ועצבות" (גם הוא, לדעתי, לא ממחיש את הזמן החולף כמו "אל המגדלור"). כנראה שלא היה ממש קשר והפרייה הדדית בין המזרח למערב.

הסיפור יפה אבל צורת הסיפור, לפחות באופן שבו הוא עובר בתרגום העברי שלו, מיושנת ולא משכנעת. אמירות על "זמן קוסמי" ו"זמן אישי" וכדומה לא אומרות כלום ולא מעבירות את תחושת הזמן העובר. צריך לזכור שהספר נכתב בשנת 1964. הרבה שנים קודם כבר המחישה וירג'יניה וולף ב"אל המגדלור" - בעיקר בפרקו השני שנקרא "הזמן חולף" את חליפת הזמן - בלי לומר אפילו פעם אחת את המילה "זמן" - ובכל זאת אני לא מכיר שום ספר שממחיש כך את הזמן שחלף. אפשר לנתח את הטכניקה שבה היא עושה את זה, אבל לא כאן. גם "בעקבות הזמן האבוד" נכתב הרבה לפני "יופי ועצבות" (גם הוא, לדעתי, לא ממחיש את הזמן החולף כמו "אל המגדלור"). כנראה שלא היה ממש קשר והפרייה הדדית בין המזרח למערב.

הסיפור יפה אבל צורת הסיפור, לפחות באופן שבו הוא עובר בתרגום העברי שלו, מיושנת ולא משכנעת. אמירות על "זמן קוסמי" ו"זמן אישי" וכדומה לא אומרות כלום ולא מעבירות את תחושת הזמן העובר. צריך לזכור שהספר נכתב בשנת 1964. הרבה שנים קודם כבר המחישה וירג'יניה וולף ב"אל המגדלור" - בעיקר בפרקו השני שנקרא "הזמן חולף" את חליפת הזמן - בלי לומר אפילו פעם אחת את המילה "זמן" - ובכל זאת אני לא מכיר שום ספר שממחיש כך את הזמן שחלף. אפשר לנתח את הטכניקה שבה היא עושה את זה, אבל לא כאן. גם "בעקבות הזמן האבוד" נכתב הרבה לפני "יופי ועצבות" (גם הוא, לדעתי, לא ממחיש את הזמן החולף כמו "אל המגדלור"). כנראה שלא היה ממש קשר והפרייה הדדית בין המזרח למערב.