האי של סופייהויקטוריה היסלופזאת ביקורת של דודה שלי: "מזמן לא קראתי ספר כל כך אנושי" ולא רק אנושי. אחרי שקוראים את הספר רצים לאינטרנט כדיי לדעת יותר על הסיפור שלו.
ארבע אמהותשפרה הורן0 הרהורים על הספר "ארבע אמהות" ספר טוב ומעניין קראתי אותו בסקרנות ובשטף. מדובר בשושלת משפחתית בה מסופר על ארבע אמהות חזקות ודומיננטיות כאשר האבות הם חסרים או נעלמים. האם החמישית שהיא המספרת ושמה עָמָל (ערבי? יהודי?) נולדה בשנת 1948 עם המדינה והיא מייצגת את ילידי הארץ דור שהוריו חיו עם הערבים כמשפחה אחת. עָמָל מקבלת בירושה משרה הסבתא רבא שלה, חפצים שונים וביניהם קופסאות פח המכילות תמונות עתיקות ונועזות שצולמו ע"י אהובה האנגלי אדוורד. מסתבר שתמונות אלו הציתו את דמיונה של עָמָל ודחפו אותה לחקור את שורשי משפחתה וביחוד להבין את הסיבה להעדרותם של זכרים במשפחה. מסתבר שרוב הגברים הם נעלמים, מתים, אוטיסטים או בלתי ידועים. וזאת כנראה עקב נישואי אחים (בלי כוונה) שרה נישאת לאברהם שהיה בעצם אחיה - גילוי העריות גורם ללידת בן מפגר (יצחק ) ומצד שני ללידת גאון (הילדה פנינה מזל) ותוך כדי הסיפור המשפחתי הקורא נחשף לחיים בירושלים של אותם הימים בימי הטורקים, בימי האנגלים, את המנהגים, את היחסים בין העדות והעמים של אותם הימים. הספר מעורר מחשבות נוּגוֹת על הקושי שלנו היום לחקור ולדעת באמת את קורות משפחותינו בדורות הקודמים כי לבד משברי זיכרונות מכתבים או כמה תמונות עתיקות המציתות את הדמיון ומשלימות את קורות משפחותינו באותם ימים אין לנו סימוכין מדוייקים, דבר שבטוח כבר לא יחסר לבנינו בדורות הבאים כי לשמחתנו בימינו הכל מתועד עד לפרטי פרטים וחלקי שניות וכל חיינו מונצחים על מחשבים ואין יותר אגדות ואין עוד מקום להערכות ודמיונות. בחירת השם "ארבע אמהות" והשמות הפרטיים שנתנה הסופרת לגיבורים שלה אלו דברים האומרים דרשני לדוגמא: שרה היפה (הסבתא רבא) נישאת לאברהם (שהיה בעצם אחיה) ויצחק הוא בנם האוטיסט והשתקן . אנו מיד נזכרים כי שמות כאלו הנמצאים בשורשי עמנו ובסיפורי קורותיהם של אבות האומה - הלא שרה אמנו הייתה גם היא אשה יפה וגם היא התחתנה עם אברהם שהיה דודה ("אחותי היא" אומר אברהם לאבימלך על שרה) ויצחק בנם היה גם הוא שתקן (עקדת יצחק). ונדמה לנו כאילו מבקשת הסופרת לקשר בין קורותיה ובעיותיה של השושלת בספר לבין בעיותיו של עם ישראל לאורך הדורות כמו עניין נישואיי אחים (אברהם ושרה) או יניקת חלב של תינוקות (יהודי וערבי) על ידי אם ערביה (בעייה של יהודים וערבים) או האונס האכזרי שמבצעים בני ישיבה דתיים בגאולה הלוחמת הצעירה ואידיאליסטית (השתלטות הדת ואינוסה על המדינה) כל אלה נמצאים אומנם בשורשי בעיותיה של המשפחה בספר ומאידך מסמלים מזכירים לנו בעיות שורש לא פתורות בעם ישראל. חיה הלר
תמיד פלורהיובל אלבשן0ספר מקסים ומרגש כ"כ ,כבר בהתחלה הבנתי כי אני לא אצא מהספר הזה ללא דמעות.אבל כל דמעה שירדה ,היתה עולם ומלואו של התפעלות .פעם בתקופה מגיע ספר שמצליח להזיז לך נימים בנשמה.והספר הזה נגע בכל הנימים גם אלו שלא ידעתי שקיימים.לא לפספס.לקרוא .
בעיית שפינוזהארווין ד' יאלום0הספר מוגדר כרומן אך לדעתי הוא יותר דוקומנטרי עם סממנים של רומן. מי שמחפש אקשן ופעולה , לא כאן המקום. זה ספר המוקדש כולו לאקשן אינטלקטואלי כאשר סוגיות פילוסופיות הינן שדה הקרב ופרשנויות להן הם כלי הנשק. אומנם בעיית שפינוזה חיה ונושמת לאורך ההסטוריה המודרנית ואין עליה תשובה עד לרגע זה. המרתק בספר הוא בדיוק אותם נושאים מרתקים אותם אנו מכנים בעיות דת ומדינה או ליתר דיוק מהי האמונה הדתית- מהו אטאיזם ומהן אמונות תפלות לעומת מחשבה אמפירית והגיונית על מהות הטבע ומקומו של האדם בתוכו. ארווין יאלום פסיכיאטר אמריקאי ידוע וסופר שכתב מספר ספרים לא קטן בנושאין פילוסופיים הסטוריים מקשר כאן בין האידיאולוג של המפלגה הנאצית , רוזנברג, לבין התענינותו בתורתו של שפינוזה והמאבק המתרחש ביניהם במקביל בין המאה ה 20 למאה ה 17 מרתק והוא אכן מהווה את הבסיס לרומנטיזציה של הדיון הפילוסופי. הספר לא פשוט לחצייה אבל מי שמתעניין בנושא של המאבק למען הומניזם המושתת על עקרונות חוופש המחשבה והתהיה לבין האמונות התפלות שמצויות בכל הדתות ימצא בו עיניין מיוחד ומרתק.
