לפני מה שנראה כמו שנות דור, בעולם אחר, הייתה כאן מחאה חברתית. זה נראה היה כמו עניין מקומי וייחודי שלנו – דפני ליף שהקימה אוהל בשדרות רוטשילד במחאה על מחירי השכירות, חרם הצרכנים על הקוטג’ של תנובה שעלה ל-8 שקל, צעדת העגלות שהפנתה את הזרקור לעלות הגבוהה של פעוטונים וגידול ילדים בכלל. אבל אם עושים זום אאוט מסתבר שבאותה שנה היו מחאות דומות בכל העולם, כמו occupy wall street. איכשהו הכל היה מסונכרן.

הס

ספר מיותר. שיר הלל לראש המוסד לשעבר יוסי כהן.
יוסי כהן עשה, יוסי כהן פעל, יוטסי כהן נסע, יוסי כהן פה, יוסי כהן שם. חנופה בלתי נגמרת.
אין שום דבר חדש שלא פורסם כבר, שום סוד, שום כלום. מלל ריקני ומייגע.
הספר נכתב באנגלית לקהל לא ישראלי.
חבל שתורגם. לא מוסיף כלום וחבל על הכסף.