לצידם של שארל בודלר, ארתור רמבו וסטפן מלרמה, נחשב פול ורלן לאחד מגדולי שירת צרפת במאה ה-19. הוא כינה את עצמו "המשורר המקולל" הראשון. שירתו היא שירה לירית מובהקת, שירת רגש וחושים, ציור במילים.

דווקא חלק משיריו שקראתי מצאו חן בעיניי בניגוד לכתיבתו האוטוביוגרפית הזו.
ורלן היה אדם חולני ומת בגיל 51 כשבעשור האחרון לחייו סבל משלל מחלות כגון סוכרת, ברונכיט, התסתיידות מפרקים, ורדת מוגלתית ובסוף חייו ה

ב 1925 עיתונאי צרפתי מתגנב לבתי משוגעים בתי חולים פסיכיאטרים
ומתעד את המציאות העגומה מבפנים.
בספר מוצגות בפנינו חולי נפש על הפרעותיהם,
בסופו טורח העיתונאי לכתוב ביקורת על המצב ולתת מילות סינגור על על בני האנוש הללו.
הכתיבה דיי מונוטונית, ומאכזבת לעומת ספרו המושחז היהודי הנודד הגיע.