האמת? חשבתי שאני לא אוהבת כלכך לקרא עד שפגשתי את הספר הזה, כשקניתי אותו לראשונה הסתכלתי וצחקתי חשבתי לעצמי " אין מצב שתסיימי את הספר הזה" ובאמת שלא הצלחתי, אבל יום כיפור אחד ישבתי מיואשת משעמום והסתכלתי על הספר הזה שקניתי דיי מזמן ואמרתי לעצמי "יאללה ניתן לו צ'אנס" בחיים לא חשבתי שאני אתחרט שלא קראתי ספר כמו שהתחרטתי כשסיימתי אותו.
"הנעלמים" זה ספר מתח שכל פרק שלו משאיר טעם של עוד, תחשבו על פאזל שאתם מתחילים להרכיב ואז אתם רואים שחתיכה משלימה חתיכה אחרת ואתם רוצים להמשיך לראות איזו תמונה תקבלו בסוף, זה מה שעשה הרלן קובן כשכתב את הספר, זה מתחיל מבולגן ולא ברור ואז פרק משלים פרק אחר והפתעות צצות מכל עבר. סיימתי את הספר ביום אחד, לא נחתי לרגע! וכשהוא נגמר התחלתי לקרא אותו שוב מהתחלה, אני כל כך נהנתי מהספר הזה. הוא פתח לי עולם חדש שלא הכרתי על עצמי, עולם של דימיון, ואהבה לספרים, בזכות הספר הזה התחלתי לקרא המון ספרים מה שחשבתי פעם שבחיים לא יקרה.
מאז שסיימתי את הספר אני פשוט קניתי אותו לכל חברה שיש לי ליום הולדת שלה, ואף אחת לא התחרטה.
אני בטוחה שאני אחזור לקרא את הספר הזה שוב ושוב ושלעולם לא ימאס לי ממנו, כי בשבילי זה לא סתם ספר, זה כמו תיבת פנדורה שפתחה לי עולם חדש.

בחרתי את שני הספרים די בשרירותיות כי אם אינני טועה אלו שני הספרים שקראתי של קובן.
העובדה שאיני זוכרת אילו מהספרים שלו אכן קראתי מצביעה על מה שברצוני להביע בבקורת זו, מדובר על העובדה שאין ספק שהספרים שלו הם ספרי מתח מדהימים וכאשר אתה נמצא במהלך הקריאה אי אפשר להוריד מהם את הידיים הבעיתיות שבהם היא ששבוע לאחר שסיימתי לקרוא את הספר כבר לא זכרתי במה מדובר, מי הדמות הראשית ומה העלילה בכלל.
הכוונה היא שהספרים למרות היותם מרתקים בסופו של דבר מתבברים כספרי מתח באנליים אשר לא מותירים רושם מיוחד שיגרום לחריטתם בזיכרון. מומלץ בעיקרון ומובטחת הנאה אך בעירבון מוגבל..