זהו רק הספר השני שקראתי של דארל אחרי "משפחתי וחיות אחרות" שקראתי לראשונה לפני 20 שנה, ושוב בשנה שעברה וגם נהניתי ממנו (ארבעה כוכבים). אני לא חושב ש"משפחתי" הוא יצירת מופת אבל הוא לפחות גרם לי לצחוק. למרבה הצער, "הפיקניק ומהומת אחרות" אפילו לא קרוב.
כריכת הספר טוענת שהספר הוא עוד על משפחת דארל לאחר סדרת קורפו. במציאות, רק שני הסיפורים הראשונים הם על משפחת דארל, והם באמת הסיפורים היותר ראויים בקובץ. הסיפורים מגיל מאוחר הרבה יותר של הסופר וכמובן חלק גדול מהקסם הולך לאיבוד, אבל עדיין הם ראויים לקריאה (3 כוכבים). אבל, לאחר סיפורים אלו באים שלושה סיפורים שבהם מעורב המחבר בלבד ולא משפחתו. הסיפורים האלה פשוט משעממים. מה שהמחבר מכנה "מהומה" (Pandemonium במקור, בדרך כלל מתורגם "אנדרלמוסיה") הן פשוט מריבות שנגרמות על ידי אי-הבנות טריוויאליות. הסיפורים האלה שווים כוכב אחד או בדוחק שניים.
הסיפור האחרון הוא סיפור אימה שאינו מתאים לספר או למחבר. למרות שהוא לא סיפור רע במיוחד, הוא לא שייך לכאן. אולי באוסף של סיפורי זוועה ומסתורין על ידי המחבר זה הוא היה שווה שלושה כוכבים.
בסיכומו של דבר, במשך יותר ממחצית הספר חיכיתי שהוא כבר ייגמר, שני כוכבים בקושי.
