השם של הספר קנה אותי, למרות שחשבתי שהתכוונו למשהו אחר.נהנתי מהקריאה - בהחלט שווה. אהבתי את האנקדוטות הקטנות על החיים בין לבין הסיפור הראשי. (לקחת דגימת DNA לכלבים וככה לזהות את המוקשים ולקנוס אותם - אדיר! או שאנשים מעשנים כי הם מפחדים להיות לבד..) הביקורת היחידה שיש לי זה שהספר הרגיש קצת כאילו הוא נקטע לפני הסוף האמיתי שלו. בשורה התחתונה ממלימה לקרוא.

הספר הוא מאוד ישראלי, תל אביבי, עכשווי ומנסה לבעוט במציאות הלא כל כך מספקת בימינו אנו.
בספר, שהרגיש לי אחרי קריאתו שאין לו התחלה או סוף, רק אמצע, אנחנו מתוודעים לסיפורם של שלושה חברים, נועם, ליאור ותומר, שהסיפורים שלהם מאוד שונים אך דומים והם חולקים עבר צבאי וחברי ענף.
כל אחד מהם נמצא בנקודה כלשהי בחייו בה הוא מתמודד, ובכן, עם החיים עצמם, ומרגיש תקוע או מיואש מהם.
הסיפור הוא עליהם כאנדיבידואליים ועלינו כחברה ועל המאבק שלהם בחיים שלהם ובחיים של כולנו.

הספר עצמו חביב, אבל הוא מאוד מבולגן לקריאה ולקחו לי כמה פרקים טובים להבין מי נגד מי בכרונולוגיה של הזמן, המקום והדמויות. הסיפור מעניין אבל הוא לא אחד שישאיר את הקורא מרותק לספר במשך הלילה ל"רק עוד פרק". דווקא סיפורי המשנה בספר עשו לי אותו למעניין וחביב, ההתמודדות האישית של כל אחת מהדמויות ולאו דווקא של שלושתם ביחד.

בסופו של יום וקריאה, מרגיש כאילו התפספסו שם עוד כמאה עמודים של סיפור ונשארתי קצת עם תהייה של "איפה סגירת כל הקצוות שנפתחו בסיפור?".

מומלץ לחובבי המחאה החברתית ז"ל ולמי שמחפש משהו ישראלי שקל להתחבר אליו.