ביקורת ספרותית על רצח בראשי תיבות - הבלש בקסטרום #2 מאת לייף ג.ו. פרסון
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 11 בנובמבר, 2016
ע"י מירה רוזנפלד


מי שקורא ספרי מתח רבים יודע שהשוודים הם מהמובחרים שבניהם.

לצד שמות שוודיים מסובכים, רחובות שכמעט בטוח שלא תדעו להגות נכון, אנו נתקלים שוב ושוב בעלילות מצמררות, מתוחכמות ועוצרות נשימה.

לייף ג.ו פרסון הוא אחד מסופרי המתח הטובים והוא מביא לנו שוב את סיפורו של אוורט בקסטרום. זהו הספר השני בסדרת המתח. קדם לו הספר בקסטרום – הרצח של לינדה.

בקסטרום, רב פקד בילוש במחלק הרצח הוא אדם ציני, יהיר וגזען אשר בטוח כי כולם חוץ ממנו די מטומטמים, והוא לא חוסך במילים. לאורך הקריאה לא הייתי בטוחה אם אני שונאת את הדמות המעצבנת הזו או מתפעלת מהשנינות והסרקזם המאפיינים אותה. הוא הצליח להצחיק אותי ולעצבן אותי בו זמנית, וזה ראוי לציון. אותו בקסטרום סובל מבעיות השמנה חמורות, אורח חיים לא בריא בלשון המעטה ובעיות שתייה קשות לא פחות. קצין הרפואה של המשטרה מצליח להפחיד אפילו אותו ונותן לו דיאטה מיוחדת שהוא אמור לעמוד בה, ספק אם יצליח בכך.

מכל מקום, הפעם מדובר ברצח שנראה לכאורה פשוט.

"מה בקשר לקורבן ? מה אנחנו יודעים עליו ?
הוא הדייר בדירה, שמו קארל דניאלסון. גבר מבוגר, רווק, 68."

אותו דייר, הקורבן, אינו טלית שכולה תכלת, נעצר לא פעם בעבירות שונות. בעיות חברתיות, אלכוהול וכדומה היו מנת חלקו או כפי שכינה אותו בקסטרום "השיכור המצוי".

הקורבן הוכה למוות על ידי מחבט ברזל יצוק כאשר בקבוקי אלכוהול פזורים בזירה. כאמור, לכאורה הרצח הסטנדרטי.

אך לא כך הם פני הדברים. אפילו לא קרוב לזה !

מכאן מתחילה פרשייה מסובכת ומורכבת, כאשר דמויות רבות מתווספות לעלילה, גופה ראשונה מופיעה עד מהרה ומשם הדרך לתחתית מהירה ביותר. הגופה הראשונה קשורה לרצח הגמלאי השיכור ולאט לאט מתגלים פרטים נוספים העשויים לשפוך אור על חקירת הרצח המקורית.
גופות נוספות, כנופיות, גילויים משפחתיים מפתיעים ורשימות ראשי תיבות מסתוריים הם רק חלק מעלילה מסועפת המובילה לפענוח התעלומה.

זה המקום לומר כי הכתיבה מחד טובה אך לא אחת הרגשתי כאילו הסופר העמיס יתר על המידה בפרטים ובדמויות שיכל לחסוך בהם. ניתן היה לצמצם גם את מספר העמודים. תחושה של מריחה מיותרת לפעמים.

בסה"כ ספר טוב, אך קראתי ספרי מתח סוחפים יותר.

קריאה מהנה.
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גלית (לפני שנה ו-8 חודשים)
יש קטע כזה " ללכוד את הטרנד" או "לעלות על הגל".
נניח,כשהארי פוטר הצליח התחילו לכתוב ולתרגם המוני ספרים על ילדים שפתאום מגלים שהם משהו אחר וצריכים להציל את העולם,
אחרי משחקי הרעב הוצפנו בדיסוטופיות נעורים עם גיבורה מרכזית.
כשנערה עם קעקוע דרקון זכה להצלחה כזו גדולה התחיל שיטפון מהכיוון ההוא.
זה בהחלט חשף אותנו לתרבות שונה.
שונה,אבל קלה לבליעה כי בסופו של דבר זו עדיין תרבות מערבית ,משהו שמובן לנו,
אוליי בגלל זה הסדרה של אלכסנדר מק'קול על מא ראמוצווה לא הצליחה כל כך? ( אותי היא הקסימה)
אפרתי (לפני שנה ו-8 חודשים)
גלית צודקת לגמרי. הרבה ספרי מתח גרועים ומעטים טובים. זה שאנשים אוהבים פתאום לקרוא על תרבות אחרת, זה מובן.
כרמליטה (לפני שנה ו-8 חודשים)
גלית, מסכימה איתך בעניין הספרים הסקנדינבים המתורגמים, אבל הגורם החשוב כאן הוא הימצאות מתרגמים לעברית מהשפות הללו. רות שפירא, שתרגמה את סדרת הנערה עם קעקוע הדרקון, את זקן בן המאה, את ספרי יו נסבו ועוד, היא לדעתי שהתחילה עם השטף הזה. שפת האם שלה שבדית (היא ילידת פינלנד בחלק שהיה פעם תחת שלטון שבדי), ושימשה גם כנספחת תרבות של ישראל בשבדיה. אני מניחה שזה פתח לה הרבה דלתות.


גלית (לפני שנה ו-8 חודשים)
זה היה בגלל החרם הערבי מחשבות, לא היה כמעט שום דבר אחר בארץ (וסוברו)
מחשבות (לפני שנה ו-8 חודשים)
כמו שרק וולוו היה פעם רכב לשרים.
גלית (לפני שנה ו-8 חודשים)
לא מסכימה... זה שנחשפנו למבול סקנדיבי בשנים האחרונות רק אומר שיש להוצאות סקנדינביות יחסי ציבור טובים וקשרים עם הוצאות בארץ...
כמו כל קבוצת אוכלוסיה אחרת,חלקם כותבים טוב חלקם לא.
דווקא נשמע מעניין לקרוא על בלש שקשה להזדהות איתו,זו חוויה שונה.
מחשבות (לפני שנה ו-8 חודשים)
מה זה שבניהם בשורה הראשונה?



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ