ביקורת ספרותית על התופרת מאת פרנסס דה פונטס פיבלס
ספר מעולה

---

התופרת – פרנסס דה פונטס פיבלס
The Seamstress

הסופרת סוחפת אותנו בספרה לעולם הזוי בחלקו – ברזיל בשנות 1930.

זה ספרה הראשון של הסופרת, הכתוב בשפה רהוטה ועניינית. תיאוריה אינם מתישים את הקורא אלא משתלבים היטב בתוכן. מעברי ה"רטרו" עשויים היטב ומשלימים בנדבך נוסף את האירוע המסופר, את המצב או הדמות. אמנם הספר הוא דמיוני בעוד הנושא העיקרי – הקונגסיירוס - התרחש בעבר בברזיל, שהיא מפתחת כיד הדמיון הטובה בעיניה.

הסופרת מחלקת את ספרה לפרקים כשכל פרק מתייחס לאחת משתי האחיות – אמיליה ולוזיה. שתיהן למדו תפירה בצעירותן, אך הן הופרדו וגורלה של כל אחת שונה. מבלי לנגוע בתוכן אוכל לציין, כי קראתי בשקיקה כל פרק. עם סיומו ציפיתי "לעוד" ולא רציתי שהוא יסתיים, אך המשכתי הלאה והרגשתי אותו הדבר עם סיום הפרק הבא אחריו, וזאת לאורך כל הספר בן 685 עמודיו.

הסופרת מרתקת את הקורא וממחישה את התקופה הקדומה שהייתה בברזיל בייחוס שהיה קיים בין המעמדות השונים. מעמדם הגבוה של הקולונלים בערים שהם עושקי ומנצלי עובדי האדמה בבעלותם והנחשבים למעמד הנחות כמו הכפריים. מעמד נחות נוסף הוא אלה המשתייכים לקנגסיירוס - כנופיות שודדים - אשר גובים את העמלה שלהם מהקולונלים וגונבים לצרכיהם מכל הבא ליד. יחד עם זאת, הם בעד הצדק ולטובת המנוצלים, אשר במקרים רבים מחלקים את שלל המזון הנשדד על ידם לנצרכים, לרעבים ולמדוכאים. כמו במקרים של תקופת הבצורת ובמקרה של רציחת כרטיסן הרכבת וכל האוכל שהיה עמוס בקרונות ונועד למכירה - תירס וקמח מניוק – חולק למקומיים. הכנופיות ללא מקום מגורים כלל. הם עוברים רגלי במשך ימים ממקום למקום לפי הצורך, מבלי להשאיר אחריהם עקבות, גם במרחק של עשרות קילומטרים.

בשפה רהוטה משלבת הסופרת בספרה חוכמת חיים הנלמדת מהמבוגרים ועוברת הלאה לבני המשפחה, כמו למשל: "החטא קורא בקול רך. הוא מדבר יפה. הוא לא צועק. הוא לוחש. משדל אותך בנועם ומציע לך הזדמנויות." או "כשאת מוקפת צפרדעים כדי לך ללמוד לקפוץ." או "בלי קבורה הנשמות לא ימצאו להן מנוחה וינדדו באין מטרה," לכן קשרו סמרטוטים לבנים לרגליהם כדי שלא ילכו אחריהם.

אי אפשר להיות אדיש לאמונה שהייתה באותה תקופה. אישה או נערה שתומתה נפגעה פסולה על ידי כל גבר והקהילה חרצה את גורלה עד יום מותה. היא לא תינשא לעולם. תחייה בבית הוריה ותטפל בהם. לעולם לא תוכל לעבוד לפרנסתה, כי אף אחד לא ירצה את מרכולתה. החינוך המיני שמקבלות נערות בבית אימן הוא חינוך הצמוד אליהן גם לאחר הנישואין: "אישה צריכה לסבול את תשוקותיו של בעלה עד שהיא מתרגלת אליהן. עד שהן נעשות טבעיות כמו כביסת חולצה וניקוי קרביים של עוף."
באותם ימים הייתה קיימת תושייה בפיתרונות רפואיים שנעשו מהצומח (כיום "תרופות סבתא"). ריפוי באמצעות חליטת תה, משחות ורטיות כדי לטפל בכאבי שיניים, בכיבים, כאבי ראש ובחתכים. המומחים מביניהם, בעיקר הכפריים, ידעו כיצד להבחין בעלים וגזעי עצים, כאלה שיכולים לשמש תרופות ואלה הרעילים. עבור פצע בטבור לגדי שרק נולד נרקחה משחה מאפר, מלגטה ומלח. אישה שהחליטה שאינה רוצה ללדת תשתה יום יום תה מקליפת העץ קאז'ו רושו. לחיסול כינים השורצים בראש, ירקחו משחה מזרעי פיניה ומשמן עץ הפקי, ימרחו על הראש ויחשפו אותו לשמש. התרופה לעצבים מתוחים היא אכילת פנים פרי הפסיפלורה כולו, על זרעיו, שניתן להשתמש גם היום בפרי המצוי. ברור שהשמות של הצמחייה שונים מהשמות כיום, אך ייתכן מאוד ואותם צמחים קיימים בימינו בשמות שונים. בנוסף, לא בטוח שכל תרופה השיגה את מטרתה, כמו שתיית תה לאישה שהחליטה לא ללדת, אך האמונה שהשתרשה בהם כיוונה אותם בדרכים אלו.

כפי שצוין בכריכת הספר, ספרה "מבשר ללא ספק את עלייתה של סופרת מוכשרת ומבטיחה", ולי כקוראה, אין ספק בכך. ההוכחה מול עיני.

» ביקורות נוספות של פני
» ביקורות נוספות על התופרת