המקום בו היופי הוגדר מחדש
מה יש בה, בבריכת חבצלות המים שליד משרדי המעוררת בי תשוקות וגעגועים עזים, לגן עדן אבוד שבו צמחיה ומים מעניקים תחושת שלווה ויופי שמימי, ההופכים לרגעי חסד ספורים, שאחריהם יגיחו הלחצים ועומסי העבודה האין סופיים.
אני חולף לידה, מביט לעלים העגלגלים הנחים על המים, מרחפים וצפים בתחושה של עולם נטול כובד. אדוות מים מתפשטות ברגוע, מהן משתקפות קרני שמש, או צל עננים, ובלילה האפלה ההופכת לחשכת הבריכה המוארת בתאורה קלושה אליה נמשכים דגי זהב .
את קסם בריכת חבצלות המים - הנימפיאות, גילה גדול הציירים האימפרסיוניסטים, קולד מונה, כשהחליט ב- 1883 לרכוש בית כפרי בכפר ג'יברני - Giverny שבנורמנדי, על גדות נהר הסאן, בו הוא ברא גן ובריכת חבצלות מים, פרי דמיונו, ובהשראת גנים יפניים בהם הרמוניה ושלווה רוחנית. לכך נוסיף את יפעת הצבעים מהצמחייה והפרחים אותם שתל מונה בגנו כקומפוזיציית צבעים מרהיבה המתוזמנת על פי עונות השנה, ואת השתקפויות האור מתוך הבריכה, המשתנות על פי עיתות היממה, מה שיוצר למעשה מסע לתוך תמונה אימפרסיוניסטית חיה ומשתנה, ואל מקורות ההשראה לאחד מנושאי יצירתו החשובים והמוכרים בעולם של מונה, בריכת חבצלות המים.
המסע לגן הקסום מקבל מימד נוסף באמצעות, מארק אלדר, סופר צרפתי מראשית המאה הקודמת, שחיבר ספרון מקסים על הגן ויוצרו, מונה. אדלר מתאר את הגן בשפה ציורית כול כך, שמאפשרה לי לחוש ולהתרגש מיפעת הגן.
על רקע הגן של מונה, אלדר מקיים שיח אינטימי בו חושף האמן את עצמו באופן גלוי לב, הוא משוחח על עצמו, על חבריו האמנים, ועל תהליך יצירתו שיצר פריצת דרך באמנות המודרנית, שהוציאה את הציירים מהסטודיו אל המרחבים הפתוחים, שניסתה להתמודד עם האור הטבעי, והאופן שהיצירה בעצם משקפת מנעד רחב של רגשות אנושיים של האמן והצופה, היצירה הופכת בכך, לתשליל צילום רגיש הקולט ומבטא רגשות אנושיים ברגישות מופלאה.
מהו הספר הזה, שיחות קצרות, המשולבות בתיאורי הגן, יש שיחות מעניינות, ויש פחות, אך בכולן אלדר משקף ברגישות, בקווים מדויקים את אישיותו של מונה ומחשבתיו, ואת הסימביוזה המיוחדת בין היוצר לנוף, ולהשראה שממנה צמחה יצירתו. ספר מעניין בחיבור ובדו שיח המתקיים בין ספרות מתעדת, לאמנות ויזואלית. האמנות והספרות גם יחד מקבלות זווית התבוננות מקורית ליצירה ומקורה. לאיכותו של הספר, תרם תרגומה המצוין של אביגיל בורשטיין.
אלדר ליווה את מונה בפרויקט גנו במשך מספר שנים, כולל רגעים של זקנה מכמירה, בהן מונה ניצב עיוור למחצה מול בדיו והתקשה לצייר, הוא החליט שלא לצייר כי במצבו יצירתו לא תהיה נאמנה לדרכו, לאמת שלו. מהי האמת של האמן, שאלה שתישאר פתוחה, בין האמן למצפנו שלו.
ברשותכם, כאקורד סיום, אצרף ציטוט מרגש של אלדר על בריכת חבצלות המים: "המים מחליקים לעבר האופק בגובה העיניים. משחקי הערפילים, ההשתקפויות והשקיפויות מכפילים את עצמם במרבדים שצבעם סגלגל, צהוב- גופרית, תכול לבנדר, או אפור - יונה. פה ושם רוטטת מצילת הנימפאות "
יש ספרים שמתכתבים עם מסע שהייתי, ויש כאלה שהם המניע למסעי הבא. חלמו של המסע לפריז בעקבות קלוד מונה נארג בקרבי כעת, אין ספק שיום אחד אבקר בז'יברני, בגנו המשוחזר להפליא של מונה, שם אפתח את הספרון של אלדר ואקרא ממנו אל מול בריכת חבצלות המים הקסומה. כזהו סיפרו של אלדר, המחבר ליצירותיו המרהיבות של מונה, שכדאי לצאת בעקבותיהן, כעולה רגל המגשים בחייו מסע רוחני, למקום בו גובשו מחדש מושגיו של היופי האנושי.
( תודה לצילה שבזכותה נחשפתי לספר )
