ישנם ספרים שאני קוראת והם נשארים איתי לאורך זמן.
ישנם ספרים שאני קוראת וכשאני סוגרת את הספר אני לא זוכרת מה היה תוכנו.
וזה מה שקרה לי עם הספר הזה.
נראה כי סאמנתה יאנג חיפשה לכתוב ספר בכוח.
ובכל זאת מה היה לנו שם:
הוא חתיך הורס, קוביות בבטן.
היא יפה עם שיער גולש ועיניים כחולות
הוא מתאהב בה
והיא בו.
זה בערך כל העלילה.
בזבוז זמן

אז אחרי מרתון של כל הספרים בסדרה המדהימה הזו שהשאירה אותי ללא מילים, מה עוד אני יכולה לומר מלבד שמדובר בעוד ספר מושלם בסדרה ואפילו יותר מזה מדובר באחד מהספרים הכי טובים בסדרה.

אני כבר יכולה לסכם ולומר איזה ספר אהבתי הכי הרבה מכולם ואיזה הכי פחות (שגם הוא היה מעולה) ואין מה לעשות לאהבה ברחוב דבלין יש את הקסם שלו וכנראה שאף אחד לא יכול לקחת מהם את המקום הראשון. אפילו בתור דמויות משניות בחמשת הספרים הבאים אחרי רחוב דבלין ג'וסלין ובריידן סיפקו לנו את הקטעים הכי מרעננים,עצובים,מצחיקים ושנונים בספר וגנבו קצת לכולם את ההצגה.

אז כן אני יכולה לומר שגרייס ולוגאן גנבו את המקום השני שהיה שמור לאוליביה ונייט אבל רק מבחינת התוכן והעלילה שהייתה פשוט סוחפת ושונה כי מבחינת הרומנטיקה אני חושבת שבשני הספרים האחרונים הרגשנו אותה קצת פחות.אני הרגשתי שבשני הספרים האחרונים הסופרת דאגה להכניס לנו כל כך הרבה מידע על הדמויות המשניות שקצת לקחו את הפוקוס ואת "זמן המסך" של הדמויות הראשיות. בכל זאת השבט של ג'וס ובריידן הוא גדול ואם באמת רוצים להכניס את כולם ולספר עליהם ולתת להם כמה שורות אז 350 עמודים זה קצת מעט. ולכן הרגשתי שהדמויות הראשיות לא קיבלו מספיק את המקום שלהם אבל מצד שני אני חייבת לומר שכל כך נהנתי מהמפגשים עם הדמויות המשניות מהספרים הקודמים. סמנתה כמו סמנתה דאגה לצייד את המפגשים בהרבה סרקזם וציניות ולהזכיר לנו עד כמה הם יפים חתיכים ומאוהבים. והכי חשוב משפחה אחת מיוחד במינה.

אז למה כל כך אהבתי את הספר הזה שהוא זכה מבחינתי למקום השני? (למרות שעד הספר הרביעי הזוגות גרמו לי לצמרמורות מרוב אהבה, בשני הספרים האחרונים לא התאהבתי באהבה בין הדמויות אלא בעלילה שמסביב) כי הוא התחיל כל כך מצחיק. גרייס המנומסת והקצת פלצנית נאלצת לסבול את השכן החדש והקולני במיוחד שעובר להתגורר ממש ממולה- שהוא ההפך הגמור ממנה וגם בדיוק השתחרר מהכלא- היא נאלצת לשמוע כמעט כל לילה את המפגשים המיניים עם הנשים המגוונות שהוא מביא לביתו ומכאן אנו עדים לשיחות עוקצניות ומצחיקות בין השכנים שלא סובלים אחד את השנייה. עד שקורה המקרה וגרייס נקלעת לסיטואציה פרטית מחייו של לוגאן ומכאן מתחיל התפנית ביחסים בין בני הזוג שמבינים אחד על השני שהם לא כל כך רעים כפי שחשבו. ואוי כמה שצחקתי במפגשים בניהם וצחקתי בקול.

בפרק האחרון סמנתה נותנת לנו כמה עמודים שבהם כל דמות ראשית מהספרים הקודמים זוכה לחזור להיות לכמה דקות ראשית ולספר על החיים שלה והמשפחה שלה. כל כך נהנתי לראות שלמרות שעברו 13 שנים מהספר הראשון כל הזוגות עדיין כל כך מאוהבים מצחיקים ומדהימים.
במיוחד המשפחה של ג'וס שנותנת לנו במהלך הספר רגעים קטנים של אושר.

אני יכולה לומר שאני נפרדת בצער מסדרה כל כך מדהימה שהייתי רוצה שלא תגמר לעולם. סופרת אלופה שלקחה סיפור פשוט ותבניתי והפכה אותו בלי יותר מדי סיטואציות לא מציאותיות לספר סוחף מרגש ומצחיק.

מומלץ מומלץ מומלץ!!!

ספר קריא אבל שטוח לגמרי. בסופו דבש שמטביע אותך.