ספר שלא הכרתי בכלל. הפתיע לטובה. עצם העובדה שמדובר בסדרת בלש רוסי משנת 1936 כבר יצר עניין אחר. בלש רוסי בשנים האלו לא יכול להיות דומה בשום אופן לבלשים העכשוויים בכל מדינה - העדר אמצעים טכנולוגיים, אמצעי תקשורת ועוד. המחויבות למפלגה ולסוציאליזם מול שגרת החיים האפורה והענייה רוסיה בשנת 1936. מערכת היחסים בין המשטרה/מיליציה לבין כוחות הבטחון הפנימי/נ.ק.ו.ד (קג"ב לימים). גיבור העלילה אלכסיי קורולוב הוא קצין מיליציה, נאמן למפלגה(מצטלב בסתר) שמוצא עצמו בחקירה בה הוא משמש בלי ידיעתו ככלי בידי הבטחון הפנימי עד כדי סיכון חייו ותוך התנגשויות אלימות עם מבקשי נפשו. הרקע והעלילה בהחלט מסופרים היטב וספר זה הוא נוף אחר בשדה הסיפור הבלשי. בהחלט - לטעמי - משכנע יותר מטום רוב סמית ו"לד44" שהוזכר עי קוראים אחרים.

בשנים האחרונות יוצאים יותר ויותר ספרים עלילתיים אודות אותו ניסוי כביר ומפלצתי בנפש האנושית שנערך במשך כ-65 שנים, ניסוי הידוע יותר בשמו "קומוניזם".
וכל פעם שאני קורא את אחד מהספרים הללו, אני תוהה איך הייתי מסתדר שם.
המעיכה הטוטלית של נפש האדם לא הותירה מקום כמעט למי שרצה לחיות ולא רק להישאר בחיים. הפחד המתמיד שכוסס את הנפש והגוף מהיום הראשון ועד היום האחרון של חייך, נדמה לי תמיד כגדול יותר מהחיים. איך חיים במציאות כזו?
והנה איש טוב, קורולב, שבסך הכל מנסה לצוד רוצח נתעב ומגלה אט אט שגם במקום בו לכאורה שחור הוא שחור ולבן הוא לבן, מתברר כי הדברים אינם כה ברורים ובעוד הוא מנסה לעלות על עקבות הרוצח, עליו להישמר מאוד לנפשו דווקא מכיוונים אחרים.
ספר לא רע, אם כי העלילה צפויה למדי. מה שמזדקר דווקא הוא התיאור של החיים במדינה קומוניסטית, משהו שלא בטוח שהייתם מאחלים גם לשונאים שלכם.
אפשר לקרוא.

העלילה מתרחשת בשנת 1936, שנת הטיהורים הגדולה. האווריה במוסקבה אפופה בפחד, כולם מלשינים על כולם.

מפקח הנ-ק-וו-ד הקודם יגודה הודח מתפקידו בשל אכזרויותו ועכשיו מתחילה תקופתו של יזוב האכזר לא פחות, ואלי אף הרבה יותר.

גם מעמדו של הגנרל פופוב, מפקדו של הגיבור ,בסכנה, בשל אי מיגור הפשע. והתבטאויותיו על השחיתות וההפליה של גורמים מלשינים מעמידה את ראשו בסכנה.

הגיבור, הקפטן קורלב,איש המליציה (כינוי למשטרה הפלילית, להבדיל מהפוליטית), המעיד על עצמו שדרגתו נמוכה מדרגה נהג בנ-ק-וו-ד נקרא לחקור רצח עם מאפיינים של עינויים בחשמל שמזכירים שיטות עינויים של הנ-ק-ו-ד. הוא נעזר בבלש הצעיר סמיונוב ובשכנו הסופר באבל, המקושר למאפיה.
למתכחילה החקירה מדאיגה אותו ואת סובביו במליציה, גם בשל זהותה של הנרצחת- אזרחית אמרקאית, ילידת רוסיה,שברחה עם אביה במהפכה. נרצח נוסף - גנב (איש מאפיה בגרסה הקומניסטית) נרצח כגופו המקועקע משוסע בסכין ומושאר באצטדיון כדורגל של דינמו מה בדיוק מחפשים הרוצחים וכעת גם הנ-ק-וו-ד מעורב בחקירה ומפעיל לחץ על החוקר המצטיין.

נרצחים נוספים מתווספים ועולה השאלה האם יש קשר בין שיטות הרציחות לשיטות העינויים של המשטרה הפוליטית.
מה הקשר של איקונין שנעלם מלובליאנקה.

ספר בסדר, לא יותר - קצת מזכיר נסיון של רוב סמית (ילד 44) - סופרים מהמערב שמנסים להתחקות אחר תקופה אפלה, בפשיעה בתקופת הקומוניזם - "מדינה ללא פשע פלילי" -כפי שטוענו פעם מנהיגיה.

השנה- שנת 1936 - שבה מתחיל גל טיהורים גדול היא שנותנת נופך אפל דרמטי עם המול הלשנות של אנשים אחד על השני, תאונות מוזרות, מעקבים.
למרות כל אלו הגיבור אופטימי ורואה במולדתו מופת, על אף הפשיעה, הבגדים המתפוררים, חוסר הפרטיות ותחושת הגועל הפחד והמחנק ממה שקורה (מזכיר בלש רוסי אחר בסדרה שאחד מספריה "אכילס")

לא ספר שאזכור בעוד שבוע. אולי הבזקים קלושים.
אין הרבה מה לכתוב עליו.

מי שקרא את ילד 44 וספיחיו לבטח יתאכזב קצת מרקוויאם רוסי.
העלילה די דומה, בגדול: קפטן קורולב, חוקר של פשעים פליליים במשטרת מוסקווה בשנות השלושים מקבל לידיו חקירה של רוצח סדרתי.
העלילה כמובן מסתעפת והפכת להיות חקירה פוליטית עם השלכות שמאיימות על חייו של קורולב.
הספר לא ממש הצליח להעביר את האווירה ברחובות בשנות הפחד ההם. הרעב, ההרג, ההלשנות הם נוכח-נפקד בין הדפים.
העלילה מתמקדת בסיפור הבלשי ופחות בהקשרים שלו.
עוד סיפור מתח שלא ממש חשוב בו מי הרע ומי הטוב.

העביר את הסופ"ש .

הספר "רקוויאם רוסי" כתוב טוב בסה"כ. יש עלילה מעניינת ודמויות מעניינות שרובן גורמות לך לרצות לדעת עוד קצת על הרקע שלהן ולהתעניין בהן קצת יותר. יש בהן משהו שמרגיש אמיתי.
לי היה קצת קשה עם זה שכל השמות נורא דומים אחד לשני ולקח לי קצת זמן להבדיל בין הדמויות. זה לא ספר שאפשר לקרוא בהמשכים, אחרת לוקח לך זמן להיזכר מי זה מי.
מי שאהב את "ילד 44" יאהב גם את הספר הזה, אולי קצת פחות. אבל בסה"כ אני כן ממליצה על הספר. הוא מעניין, הוא מותח ויש בו תפניות לא צפויות.

סה"כ ספר בסדר,לא פאר היצירה של ספרי המתח.השאלה היא אחרת,כיש לך כבר טום רוב סמית צריך עד סופר שכותב על התקופה הזאת?,לא קראתי את רוב סמית אבל מי מה שקראתי בתגובות ברשת ומהתקצירים על ספריו,יוצא שבעצם זה אותה גברת בשינוי אדרת...

לא מספרי המתח הטובים שקראתי, אבל ספר נחמד. מעביר את הזמן, בסופו של דבר עושה את העבודה.

פחות טוב מילד 44 שכתב טום רוב סמית, שעוסק גם בסיפור בלשי ברוסיה הקומוניסטית.
ספר טוב, אבל לא יותר מזה.