ביקורת ספרותית על שניים אחרי המלחמה מאת זאב שרון

---

כשנה אחרי שקניתי את הספר, ולאחר שמעט נרתעתי בכריכתו, החלטתי לתת צ'אנס לספר ולו רק בגלל שלא היה לי ספר אחר לקרוא.
הפתיחה לא הייתה מוצלחת למדי, אפילו משעממת, אבל מעט לאחריה עם תחילת תאורי המלחמה קריאת הספר החלה לזרום
ובערב אחד קראתי מעל 50 עמודים (ואני ממש לא אחד שאוהב ומצליח לגמוע בבת אחת ספרים) פשוט הסקרנות גברה על עייפותי.

תיאורי המלחמה אמנם לא היו קשים מנשוא אבל כן היו קשים מעט עבורי ועוררו בי הזדהות לדמות הראשית ולסיטואציה שממש הרגשתי שאני בתוכה
עם בליל הרגשות הנלוות לה.
הספר אמנם נכתב על מלחמת יום הכיפורים אבל שמתי לב שבהרבה מובנים הוא נכון ומתאים להיום, אפילו יותר מאז.
שאלות כמו: למה בכלל להמשיך לחיות בארץ הזו ומהי מטרת החיים בכלל אם יש מוות שיכול לחכות לנו מעבר לפינה, מוצאות מקום בספר.
הדיסוננס בין תחושת הציונות האמתית של הדורות שנלחמו למען הארץ לבין הנוחות שמציעה היום הגולה.
ובעיקר מדהים לראות איך בדיוק כמו היום נוכח מאוד הרצון של הנוער לפני שמתחיל את החיים
לשאול את השאלות הקשות, לברר, לחקור, לא לטייח.

אני משתוקק להמשיך בקריאה כי במהלכה אני אמנם מרגיש התנתקות מסוימת מההווה, אבל התובנות שהקריאה בספר גורמת לי להגיע נוגעות
בעיקר להווה ולעתיד שלי, למרות שנכתב מזמן.

ממליץ לקרוא את הספר למי שמתעניין בהיסטוריה של עם ישראל, ולא מוכן לנתק אותה מההווה שלו,
למי שחקר האמת והזהות שלו קריטיים עבור,
למי שמעוניין להבין את הדורות הקודמים ואת הלך הרוח שהיה להם,
ולמצוא את המשותף ולא את המפריד בינינו לביניהם.

» ביקורות נוספות של noamil
» ביקורות נוספות על שניים אחרי המלחמה