ביקורת ספרותית על גשר על הדרינה מאת איוו אנדריץ'
ספר טוב

---

גשר על הדרינה מספר את קורותיה של עיירה על שפת נהר בבוסניה, לאורך כ-350 שנה, מימי האימפריה העותמנית, ועד תחילת התפוררות האימפריה האוסטרו-הונגרית וראשית מלחמת העולם הראשונה. הרומן, אשר סוקר את הקהילות הנוצרית-אורתודוקסית, המוסלמית והיהודית, מעלה בפנינו דמויות רבות אך מתמקד אט אט בדמותו של עלי חוג'ה, סוחר מוסלמי בן המקום. זו בחירה מעניינת מצד הסופר הנמנה על העדה הנוצרית-אורתודוקסית, וברור לי שהיא מאפשרת לו להעלות על נס עידן ישן שבו, למרות ההתנשאות העדתית משני הצדדים, השכילו האנשים לחיות זה לצד זה באופן סביר. חוג'ה, אדם ישר דרך, שמרן (ולא במובן הרע של המילה), ריאליסט ופסימיסט, שאבות אבותיו היו ממונים עוד בימי השלטון הטורקי על שלומו של הגשר המפואר על הנהר, גאוותה של העיירה, מסמל בגורלו את האדם הקטן שמיטלטל בתהפוכות ההיסטוריות ואשר אינו מסוגל, וגם אינו רוצה, לקחת חלק בתהליכי המודרניזציה. תהליכים אלה, אשר ברומן מסמלת אותם בעיקר הקיסרות האוסטרו-הונגרית (ובמידה פחותה גם הלאומיות הסרבית המתעוררת), הם בעיניו ביטוי ליוהרה של אנשים שאיבדו את הקשר העתיק עם הנצחי והבלתי משתנה, אשר "כל הזמן מסדרים ומתקינים, מנקים, משפצים ומשכללים רק כדי להחריב ולטרוף לבסוף הכל". נדמה לי שבעידן הנוכחי, שבו היחסים בין תרבויות שונות הדרות בצוותא, נמצאים במוקד תשומת הלב הן בארץ והן במערב, יש רלוונטיות מוספת ליצירתו של אנדריץ'.
דמותו של חוג'ה הזכירה לי את דמותו של גיבור הסיפור הקצר "הנשאר בטולדה" מאת אשר ברש. במקרה או שלא במקרה, שתי היצירות נכתבו באותו זמן, בעצם ימי מלחמת העולם השניה, כאשר העולם המוכר התפרק ברעש בפרץ של אלימות חייתית. שני הגיבורים הם אנשים בעלי יושרה גבוהה ועיקשות, אשר בעיתות הרווחה היחסית שקדמו לארוע המכונן המתואר (פקודת ההתנצרות-או-גירוש של מלך ספרד/ מלחמת העולם הראשונה) סופגים ביקורת מבני קהילתם על "מתינותם" בהשוואה למדברים גבוהה-גבוהה על נכונותם להקריב את חייהם למען קודשי העדה. לאחר הארוע, כאשר מרבית בני קהילותיהם התאימו עצמם לנסיבות שהשתנו, מי בהמרת דת ומי בעזיבה, הופכת עיקשותם השמרנית של שני הגיבורים לדבר מה על גבול התמהוני, כאשר בניגוד לכל הם בוחרים להשאר למרות הסכנה דווקא במוקד הרעש, אליו הם חשים קשר רגשי עמוק. במילותיו של עלי חוג'ה: "תזכור מה שהזקנים נהגו לומר עוד לפני שנולדת: לא הגיעה העת למות, כי אם להיווכח מה טיבו האמיתי של כל אחד מאיתנו". ספר מומלץ.

» ביקורות נוספות של עמית לנדאו
» ביקורות נוספות על גשר על הדרינה