ספר מעולה.
"הביתה" (לדעתי) אינו עוסק במותו של קיבוץ אפיקים. (אפיקים חי ובועט!)
הביתה עוסק בלספר את הסיפור של מקימי הקיבוץ וממשיכיו דרך עיניו שלו עצמו ושל הדור השלישי, של הנכדים.
רובנו הכרנו את סבא וסבתא ושמענו מפיהם את סיפורם.
כשהם סיפרו הם הדגישו את מה שנראה להם חשוב בשעתו, כשהדברים קרו להם.
אנחנו, עם הרבה חוכמה שלאחר מעשה, פירשנו והערכנו את הדברים לפי אמות המידה העכשויות שלנו.
אסף ענברי סיפר את סיפורם בצורה נפלאה ובלי ליפול למלכודת הזו של "הערכה מחדש" הוא הכין שעורים, והוא מספר את הסיפור שלהם בצורה כנה, עם הערכה, הומור, אהבה ועצב.
אם גם אתם נולדתם וגדלתם בקיבוץ והיום עברתם את גיל החמישים, אני מאד ממליץ לכם לקרוא את "הביתה", זה יגע בכם.

את הספר הזה עדיף לקרוא בשפת המקור.
המצב האבסורדי של מלחמה מבוטא היטב גם בתרגום לעברית וכך גם העלילה.
מה שלא עובר טוב בכלל זה ההומור והבדיחות והמצבים המצחיקים.
כמו בספר שלושה בסירה אחת, חלק גדול מההומור הוא בשפה עצמה.