הולי בלק וקסנדרה קלייר, סופרות הפנטזיה האהובות, משתפות פעולה בסדרת הספרים "מגיסטריום" (כמו שיקראו לספרי הארי פוטר "הוגוורטס"). אולי זה נשמע משעמם או נדוש – עוד בית ספר לקוסמים, בטח על עוד איזה גיבור שיצטרך להציל את העולם. אבל לא! הן המציאו סיפור מטורף שאין כמוהו.

הספר "מבחן הברזל", הראשון בסדרה, פותח את הסיפור הזה. קאל, הדמות הראשית, הוא נער בן 12 שמחויב לעבור מספר מבחנים שיבחנו האם הוא מתאים ללמוד בבית הספר לקסמים "מגיסטריום". אם הוא נמצא מתאים, חובה עליו ללמוד לפחות שנה אחת בבית הספר, מאחר שכוחותיו מסוכנים מבלי לדעת איך לשלוט בהם. אביו של קאל סיפר לו כל חייו שקסם זה מסוכן, שאמו נהרגה בגלל קסם, ולכן קאל מופתע ומאוכזב כשלאחר המבחנים (למרות שנכשל בהם כל כך) הוא נשלח לבית הספר המסתורי שמתחת לאדמה. ביחד עם ארון וטמרה, שני חבריו ללימודים, הוא מגלה אט אט מהו העולם האמיתי של הקסם.

אהבתי בספר את הדמיון לכתיבתו של רואלד דאל. היה מתח, סקרנות, עניין, ובהחלט נהנתי לקרוא. אני מוריד כוכב אחד בין היתר כי הספר לא עומד בפני עצמו: הוא ההתחלה של הסיפור וצריך לקרוא את ההמשך, שבטוח יהיה מעניין יותר, כדי לדעת מה יעלה בגורלן של הדמויות. מאוד כיף לצלול לעולם אחר של קסמים, וכל קורא לוקח מהקריאה את מה שהוא שם לב אליו: זה יכול להיות האומץ של הדמויות, היחס שלהן כלפי הסובבים, תכונות אופי או כל דבר אחר.

תהיתי בעמוד האחרון לגבי שאלה מרתקת שעלתה: עד כמה תהיה מוכן לסבול בשביל שלאחרים יהיה טוב? עד כמה תהיי מוכנה שיהיה לך טוב בתנאי שאחרים יסבלו? ומה קורה כשנוצר קונפליקט חזק בין השניים?
אמנם בספר הזה מרגיש שבניית העולם לא שלמה, אבל זאת רק ההתחלה ואני מניח שבהמשך זה יותר מתפתח. בכל מקרה, כשיש שילוב של "הארי פוטר" עם סגנון "צ'רלי והשוקולדה" כולל טוויסט מרתק וייחודי שמשאיר אותנו במתח להמשך - סדרת "מגיסטריום" היא לא פחות מטובה.

מכירים את הקטע המעצבן הזה שאשר לזהות בכל ספר? 'הגיבור המושלם שיציל את כולם מהרשע מרושע הנורא הזה????'
זה מופיע בכל ספר, החל מ'הארי פוטר' וכלה ב'בני לוריאן' (שתי הסדרות הבולטות ביותר בשבילי עם פגם פיצפון ומציק שכזה, למרות שכל אחת היא מעולה בפני עצמה...)
לכן, כשקראתי את הספר הזה. הופתעתי.
הבחורצ'יק ההוא, קאל. צולע. אומנם הדבר הזה יכול להשתלב נהדר בנימה מאצ'ואיסטית כזו של "תרחמו עליי" וכולם יאהבו אותו והוןא יהיה מלך המגיסטריום, טוב בהכול, הבנות חולות עליו וכולי...
אבל!!!!!! לא, פשוט לא!

~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~ספויילר~

האויב, הוא לא אחר מאשר קאל! הדמות הראשית בסדרה. דבר שעושה את הסדרה פי אלף יותר ממה שהייתה יכולה להיות.
הוא גם לא מושלמצ'יקון, יש לו טעויות!

~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר;סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~סוף ספויילר~

ומעבר לזה, הספר מנוסח בצורה כזו שפשוט גורמת לי לקרוא אותו שוב ושוב. ועדיין להיאנח בסיפוק בסיומו..
ממליצה ממש על הספר, הוא לא מושלם אבל מהםם
קיצר שוווהההה לקרוא את זה ואת השני ממש....
להית המורה שלי דיי נכנסה לכיתה... אןופפסס

מבחן הברזל.
מגיסטריום.
הולי בלק & קסנדרה קלייר.
חמישה כוכבים.







ב - י - ק - ו - ר - ת - !


[הביקורת עלולה להכיל ספויילרים. אני אשתדל להודיע עליהם, אבל עדיין היזהרו לכם...]
{הביקורת הינה מכילה דעות אישיות שלי}


טוב, אני לא ממש יודעת מאיפה להתחיל או מה לכתוב...
את האמת, רק לפני איזה 40 דקות סיימתי את הספר.
הראש שלי עדיין מלא במחשבות של "מה? למה? איך? לא! באמת?" וכו'.

אבל אני כן אגיד את הדבר הבא,
לספר יש התחלה שכוללת בתוכה מידי פעם קטעים צולעים (מתפקעת מצחוק למרות שזה לא יפה המבין יבין).
אבל לא התחרטתי שהמשכתי, או שבעצם כן התחרטתי... כי כשסיימתי גיליתי שאין עדיין ספר המשך :((((((

הספר בעיקר השאיר שוק בסופו. ומתח. והרבה הרבה הרבה שאלות, ואחת מהן היא: "למה לעזאזל אין לי ההמשך?!"

אני לא יודעת עד כמה אתם תאהבו / אהבתם את הספר, אבל אצלי - הוא הגיע לספרי טופ שלי XD




~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~~ ספויילר ~ ספויילר ~ אזהרה ~ ספויילר ~ ספויילר ~

נקודות קצרות:

~ זה היה השוק של חיי כשגילו על זהותו של האויב
~ בגלל הנבואה המעצבנת של: "אחד יכשל, אחד ימות, ואחר כבר מת", היו רגעים שהחשבתי שכבר בספר הזה זה קורה והתעצבנתי.
~ השמידו - איזה חמוד!!!

אני דיי בטוחה שיש לי עוד, אבל אני כנראה עדיין בשוק של הספר....


~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~ סוף ספויילר ~





אני אסיים בשני משפטים הקבועים שלי: ;)
כל אלה שהיה להם את הסבלנות וכוח לקרוא את הנאום הזה (שהפעם לא היה ארוך כל כך), תודה :)
נ. ב. מקווה שאהבתם את הביקורת XD

אני מאוהבת!

זה היה ספר פשוט אהההה!
תדמיינו לכם תרחיש...
לוקחים שני סופרות מהטובים ביותר שבעולם נותנים להן לכתוב יחד סדרת ספרים ו...
שניה. זה לא דמיון! זוהי מציאות! שתי הסופרות קסנדרה קלייר והולי בלק כותבות יחד ספר!
אני רוצה ללכת אליהן לכרוע על ברכי ולהודות על כל רגע מהספר!
אז בואו נדבר ברצינות רגע..
הדמויות . הן מושלמות. כלומר... הן לא אבל... זה כל מה שטוב בהן! הן כל כך ראליסטיות ארון שאמנם מצד אחד מושלם אך גם יש לו את כל העניין עם העבר שלו.
טמרה, מנסה לרצות את הוריה בכך שתהיה הכי טובה מכולם יותר מחבריה ויותר מאחותה!
קאל. קאללללללל. קאל הוא הדמות האהובה עליי ואני בטוחה שעל עוד רבים אחרים. קלאם הנט הוא ילד שמתמודד עם צליעה שמפריעה להליכתו אנשים צוחקים עליו בגללה והוא בהתרסה מתנהג בגסות לכל העולם הוא סוג של ילד היפר כזה ואני לא מאשימה! תארו איך אתם הייתם מגיבים אם היו מכריחים אתכם למיין חול כל יום במשך חודשים! אני הייתי משתגעת!
כל הדברים שקורים שם בדיוק במידה הנכונה. ישנם כאלו שמנסים כל כך חזק לדייק עד שהם במקום הטיפה מוזגים כוס שלמה.
נראה שהולי וקסנדרה מאזנות אחת את השניה באופן מושלם!
אני מצפה לקרוא את הספרים הבאים!

(כיף עצמי כי אני הראשונה שכותבת ביקורת על הספר הזה באתר הזה).
בכל, אופן, היו לי ציפיות גבוהות מאוד מהספר - כי הם אכן קסנדרה קלייר והולי בלק.
והציפיות האלה בהחלט מומשו! הדמויות,העלילה, התפניות בעלילה, אני חייבת להגיד כי לקרוא את הספר היה ממש כיף! ומלחיץ ( קשור לספויילר). . אבל ממש אהבתי את איך שהם עשו את הסיפור, היו בו המון דברים שלא ראיתי שיבואו. הדבר היחיד שהיה די מצבן הוא שהספר היה ממש קצר ( כן, 286 עמודים נחשב קצר מבחינתי), אבל זה גם היה טוב כי יכול להיות שאם הוא היה ארוך יותר, הסיפור היה נמרח יותר.
ספויילררררר
איך קאל הוא הרע??? נראה לי שמאסטר ג'וזף שיקר לו לגבי זה שהוא קונסטנטין, אני חושבת שרק חלק מהנשמה שלו נמצאת בקאל ויש בין נשמתו של קאל לנשמתו של קונסטנטין מן קרב על הגוף ואז ככה קאל יכול להיות ה"נשמה" שנוגדת את ה"כאוס" שארון יכול לשלוט בו.
סוףףף ספוייילללררררר

גם השלושה הראשיות עבדו טוב ביחד, החברות שלהם השתלבה טוב.
בממש קיצור, תקראו את הספר, אני חושבת שזה אחד מהספרים הטובים שקראתי השנה, וזה אומר הרבה.

ספר מהמםםםם
וואו. חשבתי שזה סתם איזה ספר שמתאמץ לשבור סטיגמות וסטריאוטיפים, אבל פעם אחר פעם הספר השאיר אותי פעורת פה.
הייתי בהלם כשקאל גילה מהו. ממש, כאילו.
ולא, אני לא חושבת ששיקרו לו.
ספוילרספוילרספוילר


תמיד חשדתי בדרו. פעמים החשד התחזק, פעמים נחלש. כשהעיפו את למואל מהפנימייה הייתי בטוחה. איך הייתי גאה בעצמי כשגיליתי שצדקתיXD


סוףספוילרסוףספוילרסוףספוילר

זה פשוט ספר מדהים. הגיבור הוא לא הגיבור. האויב לא באמת האויב. (ספוילר) החבר הכי טוב הוא אויב ולא יודע את זה, והגיבור לא רוצה בזה. (סוףספוילר)
פשוט וואו. אני מניחה שעד שהספר השני יצא לא יישארו לי ציפורנייםXD (שונאת להגיד או לקרוא את זה אבל- המבין יבין..)

אלוהים ישמור, אני אפילו לא יודעת לתאר עד כמה אהבתי את הספר הזה.

הנה הסיבות (בלי ספוילרים) שלי ללמה:
1) אני אהבתי את קאל ואת ההומור השחור שלו, אחלה דמות.
2) למרות שידעתי שקאל יעבור את המבחנים (כתוב בתקציר) עדיין הייתי בשוק.
3) בהתחלה לא הבנתי למה כשתיארו את קאל הוא לא היה בלונדיני כמו בכריכה, אבל אז הבנתי שהוא בכלל הילד מימין וזה ממש בלבל אותי (כי זה לא כמו כריכה טיפוסית שבה הגיבור הוא זה שעומד מקדימה) אבל האמתי שאני דווקא אוהבת את זה ככה.
4) אני מתה על הסופרות האלו!



א-ז-ה-ר-ת ס-פ-ו-י-ל-ר-!



אם אתה קורא את המשפט הזה עכשיו, כנראה שאתה כבר קראת את הספר "מגיסטריום- מבחן הברזל"
או
שאתה רוצה לעשות לעצמך ספוילרים.

הנה הסיבות האחרות שליללמה אני אוהבת את הספר הזה (ספוילרים! לעזאזל, אם לא קראת את הפר הזה, ב-ב-ק-ש-ה תדלג לחלק שבו כתוב: סוף ספוילר!):
1) השמידו, מתה על ספרים עם חיות.
2) אם לא הבנתם, ארון היה הגיבור הטיפוסי וקאל כאילו היה ה"sidekick" או "החבר הכי טוב של הגיבור" וזה היה כל-כך כיף לגלות לקרוא את זה מהנקודת מבט שלו
ולא כמו ספר טיפוסי שיהיה מהנקודת מבט של ארון. זה כמו לקרוא "הארי פוטר" מהנקודת מבט של רון וויזלי.
3) הסוףףףףףףףףף!!!!! לרוב אני יכולה לצפות דברים כאלה קורים וזה מאוד מבאס, אבל הספר הזה השאיר אותי עם פה פתוח לכמה שעות טובות.
4) אני לא יודעת מה אתכם, אבל אהבתי את הקטע שבו מאסטר רופוס אומר לקאל שהוא לא קיבל אותו למגיסטריום בגלל הסיבות הנפוצות שבדרך כלל בספרים יקבלו אותו
כי אני באמת חשבתי שהוא קיבל אותו למגיסטריום בגלל אחת הסיבות הללו.




ס-ו-ף ס-פ-ו-י-ל-ר-!

בקיצור, אני ממליצה את הספר לכולם בלי יוצא מן הכלל (כן, גם אם אתה לא אוהב פנטזיה או בן שנתיים ולא יודע לקרוא, אני עדיין ממליצה לך את הספר הזה)

תודה על שהקדשתם מזמנכם לקרוא את זה, מעיין.

הספר הזה לא היה מה שציפיתי. חשבתי שהבלונדי שעל הכריכה(ארון) הוא הגיבור של הספר, די ירד לי החשק לקרוא את הספר הזה. הביקורת מכילה סוכר, חלב, וספויילרים
אבל ברגע שגיליתי שהגיבור הוא קאל, הילד הצולע, רציתי מאוד לקרוא את הספר הזה.
נראה לי שבאמצע הספר גילו שארון הוא משהו עם קסם אפל(קראתי את הספר מזמן, אני לא זוכרת איך קראו לזה), ממש הופתעתי. כי אחרי שמגלים שדמות כלשהי היא הדמות הראשית, היא צריכה לקבל את הכוחות המיוחדים, נכון?
אבל לא. מסתבר שקאל הוא האויב, הכל הסתדר.
בקיצור, ספר עם המון תפניות שהשאירו אותי צורחת על חברות שלי כאילו הן אשמות.

נו.....
אהבתי נורא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אפילו שלא ממש התחברתי לעלילה בהתחלה ,אבל כהתחלתי להתקרב לסוף...אהבתי.
ממלץ ממש.....
מי שלא קרה ,יאללהה לסיפריה!!!!!!!!!!!!!