במהלך קריאת הספר נוסף עוד פרק - החזרת גופתו של זכריה באומל
הספר מרתק ומרשים. מרשים לראות את כמות המאמץ שהמדינה עושה ללא קשר בין העומד בראשה כדי להחיר שבויים, נעדרים וגופות חייליה שנפלו.
מרשים ומרתק לקרוא כדי גופים ואנשים מעורבים ומכניסים את עצמם עמוק לתוך הנושא, וכמה נוכלים מנצלים את המצב.
ידוע וברור גם עד כמה המדינה למעשה נדחפת ונאלצת על ידי המשפחות והלחץ הציבורי.
לאחר קריאת הספר והמאמצים הרבים שמשקיעה המדינה נשאר רק לתמוה על הפרשות שעדיין פתוחות ובראשן גופות הדר גולדין ואורון שאול
מסתבר שלשיקולים הפוליטיים יש משקל רב מאד ועד שהתעלומה לא תיפתר והגופות יוחזרו לא נדע את משקלם.
ועדיין נשארה פרשת נעדרי סולטן יעקב - יהודה כץ וצבי פלדמן
נשאר רק לקוות שמהדורה מעודכנת יותר תצא כמה שיותר מוקדם

בהרבה מאמץ ועקשנות סיימתי לקרוא את הספר.
שמחתי לראות הספר הזה במיוחד לאחר קריאת ספרו הקודם- הלם העתיד
הספר אכן יצא גם הוא עם בשורה וניתוח של תהליכים העוברים על העולם במטרה להתאים את עצמנו ולהערך לעתיד.
כיום, כעשור אחרי יציאת הספר, אנחנו יכולים לראות את התקדמות העולם כפי שהוא חזה.
אבל הספר לוקה בהעמסת יתר של פרטים.
כדי להוכיח את טענותיו ואת תחזיותיו, מעמיס עלינו טופלר ים של מספרים והופך את הספר מספר מעניין, קריא ומחכים לספר לעקשנים בלבד.
לאלו שיכולים לצלוח את מבול האינפורמציה כדי לדלות את המסר שאותו רצה טופלר להעביר.
חבל..
אבל בכל זאת עדיין יש כאן מסר איך להערך לקראת העתיד הצפוי לנו ולהתאים את עצמנו לתהליכים העוברים על העולם תוך כדי ההתקדמות שלו.
ורק בשביל זה שווה לקרוא את הספר.

ספר יפה, הזוי בתחילתו שמתחיל להתנהל באיטיות ולאט לאט מושך את הקורא עד לרגע השיא ממש בסוף הספר.
בניגוד לספר של אהרון מגד - החי על המת, בספר זה הסופר הוא מאד פורה וכתיבתו היא על בני אדם בחיים (העתידים למות) אם כי בסופו של דבר הדמות הראשית בשני הספרים מתפרנסת מהמוות.

עוד סוכריה מבית מאיר שלו
לקרוא לאט לאט ולהנות