ביקורת ספרותית על הפונדקאית מאת רחמים מלמד
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 11 בספטמבר, 2015
ע"י live


רכשתי את הספר בלי לקרוא אפילו את התקציר...השם שלו אומר הכל..
את הספר הזה "כתב" (כבר אסביר למה בגרשיים) רחמים מלמד כהן..
רחמים מלמד כהן סופר שחלה במחלת ניוון שרירים, מרותק ומחובר למכונת הנשמה, באמצעות
תוכנת מחשב מיוחדת הוא מצליח להפעיל את המקלדת הווירטואלית עם עיניו, וכך הוא כותב! מסתבר שהרצון והנחישות גוברים על הכל, על מכשולים, קשיים, בעיות רפואיות, כן אפילו על ניוון שרירים.
פונדקאות – מילה המכילה בתוכה אין ספור רגשות, ודעות לטוב ולרע..
לפני שאכתוב על הספר עצמו, אני חייבת לציין שבמהלך כל הקריאה הציקה לי בתת מודע שאלה אחת: אייך אפשר למסור את התינוק שזה עתה נולד? אייך אפשר לתת את התינוק אותו סחבת 9 חודשים, בדיקות, בחילות, בצקות ברגליים, בעיטות של כף רגל / יד בבטן, ואחרי כל זה למסור את החיים האלה למישהו אחר?
ניסיתי לדמיין את עצמי, בהריון, נקשרת לעובר, "סוחבת" אותו, נקרעת בצירי לידה, והופ...מוסרת אותו!
האמת? לא הצלחתי לדמיין זאת! קשה מידיי!
אני מתעלמת לרגע מהצד הכספי שכרוך בפונדקאות, ומסתכלת דווקא לצד הרגשי, כמה תעצומות נפש יש לאישה פונדקאית? כמה כוחות? כמה חסד? אייך מתגברים אח"כ על האבדון? אייך חוזרים לשגרה?
לספר עצמו:
הסיפור מתרחש בהודו, מרי בת ה 24 עובדת כמלצרית במלון ט'אג מהאל, בחורה מוכשרת, מציירת, כותבת שירים, סיפורים קצרים, ובעיקר בחורה שמחה, אך עניה מאוד...
במהלך עבודתה פוגשת מרי את בני הזוג גולדשטיין, דיוויד וריצייל...הזוג גולדשטיין חשוכי ילדים..
מגיעים למומבאי לטיול...במהלך ביקורם הם מתוודעים למרי, מבלים עמה, מרעיפים עליה ועל משפחתה מתנות וכסף.
באחד הימים, מספרת ריצייל למרי על עקרותה, ומציעה למרי חצי מיליון דולר בתמורה לכך שתשמש אותם כפונדקאית.
הלחצים מצד משפחתה של מרי להסכים חזקים מאוד, אמא של מרי אישה רודפת בצע מסבירה למרי את השקפת עולמה לגבי פונדקאות:
"הרחם שלך ישמש אינקובטור לתשעה חודשים" או "תנור חימום" / "תנור אפייה" / "בית מלון" / "פונדק לאורח".
קראתי את המושגים האלה וחשבתי: המממ. אוקי.. הכל על בסיס תיירות ואוכל...מעניין מאוד...
מרי מתלבטת ולבסוף מחליטה לעשות זאת.. ולשמש כפונדקאית..
אך, אסון פוקד את הזוג גולדשטיין ועל מרי להחליט מה עליה לעשות?
העלילה מאוד יפה, ומרתקת..
התאכזבתי מהכתיבה של הספר, יותר מידיי תיאורים של המאכלים, של המקומות הקדושים, של הנוף בהודו, המנהגים שלהם, אסונות הטבע, החיים הקשים, ופחות התעסקות על העלילה והדמויות עצמן..
התחושה היא של קריאת מגזין נוף ואוכל, וחבל!
הקריאה לא זורמת, אין תחושה של מתח, קשה מאוד לחדור אל הדמויות ולנסות להבין מאיזה מקום הן מונעות, הן שטחיות, ולא מעמיקות כלל.. עד שאתה מתחיל להרגיש "הנה סוף סוף זה מתחיל" הופכים את הדף...ושוב מתחילים במסע אל צ'ור בזאר! או אל איזה מקדש כזה או אחר..
לסיכום,
ספר חמוד! יכול היה להיות יותר משמעותי...
במיוחד לאור ההתעסקות עם נושא כמו הפונדקאות!
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
טלי (לפני 6 ימים)
כתבת יפה, אני נטשתי אותו באמצע מרוב שעמום
אנקה (לפני שנה ו-4 חודשים)
יפה כתבת live. ואכן קשה עד מאוד להיות אם פונדקאית. צריך לכך תעצומות נפש גדולים ואלטרואיזם קיצוני. או עוני גדול מאוד שלא מותיר הרבה ברירות.
live (לפני שנה ו-4 חודשים)
חני - צודקת בהחלט...יש כאן מידה מסויימת של פספוס..שתהא שנה טובה אמן
חני (דולמוש) (לפני שנה ו-4 חודשים)
חבל שספרים לא ממריאים זה נותן תחושה של החמצה כשהנושא הוא כה מעניין יש פער.... שנה טובה
לי יניני (לפני שנה ו-4 חודשים)
מסכימה עם אוקי
live (לפני שנה ו-4 חודשים)
אוקי - צודקת זה בדיוק מה שהרגשתי כשקראתי אותו, דווקא נושא כזה מעורר המון תהיות ושאלות
אוקי (אורית) (לפני שנה ו-4 חודשים)
נראה שיש כאן המון פוטנציאל לנושא חשוב / מעורר דילמות ושאלות מהסוג שציינת - שהתפספס. חבל.





©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ