אני מאלה שלא מסוגלים להפסיק ספר באמצע, ואז יוצא שאני נתקע עם ספרים, לא משנה כמה חסרי תוכן הם.
סתמי. פשוט ספר סתמי.
לא מעניין, לא יותר מדי אמין והסוף שלו צפוי בערך מהעמוד הראשון.
הפלוס היחיד שלפחות הוא זורם ולא לקח לי יותר מדי זמן לקרוא אותו.

אני מודה, לא קראתי את כל הספרים שנכתבו אי פעם. ועדיין, אני יכול לחרוץ בלב שלם שוויליאם סטונר הוא הדמות הראשית הכי משעממת שנכתבה אי פעם.
אין לו חיים חברתיים, אין לו שאיפות או רצונות, הוא לא מתעצבן, ובטח שלא מגלה שמחה.
אדישות היא הרגש היחיד שתקבלו ממנו, וזה לא משנה מה יקרה בחייו.

עכשיו, אתם יושבים? תחזיקו חזק לקראת מה שאתם הולכים לקרוא:
ויליאם סטונר הוא הדמות הכי עגולה בספר. כן, עד כדי כך הדמויות מלאות.

ואם אתם חושבים שיש איזו עלילה מרתקת שמפצה על הכול, תחשבו שנית.

בכריכה האחורית יש ציטוט של טום הנקס:
"בסך הכול זהו סיפור על בחור שהולך ללמוד באוניברסיטה והופך למרצה. אבל זה אחד הדברים המרתקים ביותר שנתקלתם בהם מעודכם."
מצד שני, טום הנקס כנראה חשב שגם הסקריפט של הסרט 'טרמינל' מרתק.

אפשר ורצוי לוותר.

קצת באיחור יצא לי לקרוא את הספר הזה, לאחר שכבר קראתי את ספריו האחרים של הייטנר.
בחצי הראשון של הספר תפסתי את הראש ותהיתי לעצמי "איך זה שהספר הזה הפך לרב מכר?"
החצי הראשון היה ירוד ורדוד לטעמי.
לאחר מכן הספר השתפר. לפתע החלו להיכנס תובנות יפות, ותהיות של רווקים תל אביביים טיפוסיים.

הפריע לי שהספר מלא בשגיאות לשון שדי מציקות לעין.
סך הכול ספר נחמד.

ספר מתח רגיל לגמרי. לא מצאתי בו משהו מיוחד.

הפרקים האחרונים היו די מיותרים מבחינתי, לאחר שכבר הכול היה ברור.

ספר שמתיימר לעסוק ביקומים מקבילים, אפקט הפרפר, ומשמעות הבחירות שאנו עושים בחיים - נושאים שבהחלט מעוררים מחשבות ותהיות.
אבל רק מתיימר, כי זה ממש לא זה.
מצד שני, מי יודע, אולי ביקום מקביל כלשהו הספר הזה נכתב בצורה מוצלחת יותר.