ביקורת ספרותית על מכתב לילד אשר לא נולד - מהדורת מודן מאת אוריאנה פלאצ'י
ספר מעולה

---

מזמן לא קראתי מונולוג כזה עוצמתי! לדעתי, יצירת מופת! חמישה כוכבים גדולים!!!

כל ה-127 עמודים מכילים מונולוג לילד (או ילדה), שעדיין לא נולד/ה. מעניין שהספר נכתב על ידי אישה, שלא חוותה הריון ואף לא נישאה מעולם. לא נותר מאשר להוסיף שהקלישאה; "דברים טובים באים במנות קטנות", תפורה על היצירה הזו.

לדעתי , דוקא בגלל העובדה שהסופרת עצמה לא הרתה מעולם, המונולוג של האימא ללא שם כל כך איכותי, ואני שכותבת סקירה זו, מורידה בפני הסופרת את הכובע! שאפו!

האם שאוחזת ברחמה את וולדה, מטרידות אותה סוגיות אין ספור, והיא שואלת: "אולי הוא אינו רוצה להיוולד?" "אולי בעתיד יבוא בטענות למה ילדה אותו בכלל?" היא לא מצפה לתשובות, הרי מדובר בסך הכול בקובץ תאים, אשר רק החלו להתפתח ברחמה.

מאידך, האם הולדתו של היצור המתהווה בתוכה, נובע משיקולים אנוכיים בלבד? והנה תשובתה: ציטוט עמוד 6: "דע לך, אינני מעוניינת להביאך לעולם למעני בלבד. אני בכלל אינני זקוקה לך. כלל וכלל לא."

תוך כדי המונולוג נוספות סוגיות היוצאות כנגד האי-שיוויון בין המינים. היא לא מהססת ובמצח נחושה, היא מכנה את הצד השני, יצור נחות ומדולדל, שאינו מסוגל לחבוק לגופו, עוד יצור אנושי כמו שאישה חובקת.

לדעתה כשחווה נתנה את התפוח לאדם, זה איננו חטא, אלא זה היום בו נולדה התבונה ל"אי-ציות".

במהלך המונולוג ותוך כדי שהיא מביטה לעבר תמונת האולטרסאונד, היא מדגישה בפני האוצר הגדל בתוכה , עד כמה אימהות הינה זכות שיש אך רק לנשים.

לאחר שנתגלה שהיא אם חד-הורית וש"רופא המדע" (הגינקולוג), שואל אותה אם היא בטוחה בהמשך הריונה, היא נועצת בו את עיניה כשתשובתה ברורה...

כשקוראים את הסיפור הנוכחי, יש להתחשב בתקופה ש"אם חד הורית" עדיין היה ניראה הזוי ולא מקובל בחברה. היא אינה מפקפקת, ויוצאת כנגד אלה שלא מקבלים אותה עם בטן הריונית.

החברה באותה תקופה לא הכילה את האופציה של "לגדל ילד לבד". באותם ימים החברה הרימה גבה, כאשר נתקלה באישה בהריון, שאין לצידה בן זוג. במקרה של האם הנוכחית, כל אחד לחוד הביע השתוממות; החל מהאחות במרפאה, הגינקולוג, הרוקח שאמור היה לספק לה גלולות, שנרשמו לה על ידי הרופא, וגם החייט, שכמעט בלע את הסיכות שהיו נעוצות בפיו, בעת המדידות שאמור היה להתאים לאישה ההריונית.

ביצירה הזו אוריאנה פאלאצ'י, יוצאת נגד התיזה שאימהות היא חובה. אימהות היא בחירה אישית וזכות!
המונולוג הינו הכנה לעולם החיים שמחוץ לרחם. היא מספרת לו שבעולם הזה "החזקים שורדים"... אלה חוקי הטבע. דע לך: "העולם רווי באי-צדק וחוסר שוויון בין המינים".

אני לא תמהה על כך שקהל הקוראים, מאוד אהב את היצירה הנוכחית, ולוא רק מחמת מגוון הנושאים המורכבים שהוא מכיל. יש שיראו בו ספר פילוסופי, רומנטי, סיפור אהבה, או אפילו הרהורי נפש החבויים בכל אחד מאיתנו.

לתוך היצירה הזו האישה בלי שם, מכניסה דמויות נוספות כגון: האב של העובר שמייצג את החברה ודעותיה, וסופג את הצלפותיה.

האימא הזו מכינה את העובר לעולם החיים ראו ציטוט מעמודים 11-12: "אם תיוולד בן, לא תצטרך לחשוש מפני אונס בסמטה חשוכה, לא תצטרך לנצל את פניך היפים ולהסתמך עליהם על מנת לשאת חן ממבט ראשון, גיזרת גופך הנאה לא תהווה מכשול בפני רצונך להפגין את חכמתך ותבונתך ואיש לא יתעלם מהם. לא תצטרך לשמוע הערות מעליבות כאשר תתעלס עם האחת אשר אתה אוהב. איש לא יאמר לך כי החטא נולד ביום בו קטפת תפוח בגן-עדן....".

התענגתי, התמוגגתי והופתעתי מסופו של המונולוג הזה.

בתום הקריאה ביצירה הזו, שאלתי את עצמי עד כמה התקצרה הדרך לשיוון בין המינים מאז 1975? אני חושבת שהתקדמנו, ברם הדרך לשיוויון עוד ארוכה...

ציון מעולה לסופרת הדעתנית הזו שלצערי כבר איננה איתנו!

"החיים אינם מתים הם נמשכים לנצח, ורק מי שבכה הרבה יכול להעריך את היופי של החיים"
מומלץ בחום!
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על מכתב לילד אשר לא נולד - מהדורת מודן