ביקורת ספרותית על בר מזל - רומן מאת ניקולס ספארקס
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 19 במאי, 2015
ע"י לי יניני


רומן אהבה מקסים וסנטימנטלי, עם הצדדים הנעימים והפחות נעימים של החיים, סביב שלוש דמויות עיקריות.

לא תמצאו בסיפור הזה מטאפורות, דימויים, משחקי מילים או תיאורים מכבידים. ביחס למשקלו של הספר ול-401 עמודיו, הסיפור מרווה כמשקה צונן ומרענן, ולי אישית היווה אתנחתא של בין לבין, ובקיצור, ספר כיפי שמתאים לקיץ-תיהנו!

כבר כתבתי בעבר שהחיים ללא אהבה, משולים לתבשיל ללא תבלינים. האהבה היא התבלין של החיים, וניקולס יודע לתבל את ספריו בתבליני החיים.

"בר מזל" הוסרט כסרט דרמה רומנטית, והוקרן בארץ בשנת 2012. כסרט הוא לא היה חביב המבקרים, ולכן מהר מאוד פונה ממסכי הקולנוע.

שלושת הדמויות העיקריות בעלילה: תיבולט לוגן (תיבו), קלייטון פיילס (קית), ואליזבת (בת) גרין.

תיבולט (תיבו) לוגן - בילדותו עבר ממקום מגורים אחד למשנהו, בעקבות אביו ששירת במרינס. אביו נפטר שנתיים אחר שפשט את מדיו מהתקף לב, ותיבו נותר לחיות במחיצת אמו בקולורדו. לאחר סיום לימודי התואר הראשון באנתרופולוגיה, התגייס ושירת ארבע שנים כחייל נחתים אמריקאי בעיראק. הוא הצליח לשרוד את הפשיטה על מחלקתו שרוב חייליה נהרגו. במהלך השרות הוא מצא צילום של אישה אטרקטיבית, כשבגב התמונה נכתב "שמור על עצמך! א."

תיבו תלה את התמונה בלוח המודעות, ובאין דורש ובהנחה שבעל התמונה נהרג, הוא החליט לאסוף אותה אליו חזרה. מכאן והלאה התמונה הופכת להיות הקמע ששמרה עליו.

לאחר שובו מהמלחמה לביתו שבקולורדו, הוא נפגש עם ויקטור ששירת יחד עימו. באותה שיחה עם ויקטור אודות התמונה, לוגן תיבולט יצא בהצהרה, שהאישה שמצולמת בתמונה היא "המלאך ששומר עליו". שכן למעט "הזיות וחלומות" תיבו נותר בחיים, בניגוד לרוב חבריו שלא שרדו את מטעני הצד והפצצות האויב.

ב"עידודו" של ויקטור חברו, תיבו יחד עם זאוס כלבו הנאמן יצא ל"מסע חייו", במטרה לחפש את האישה שמצולמת בתמונה.

קלייטון (קית) פיילס-בנו של השריף המקומי. היה נשוי לאליזבת ובמסגרת הנישואים הקצרים הללו נולד להם ילד שמו: "בן". קלייטון מצטייר כדמות עקלקלה, מזימתית, מושחתת וערמומית. לדעתי דמות שנוצרה משילוב של רוע ללא קמצוץ של חמלה, בתוספת תאי מוח מרוקנים מתוכן. כל מה שעניין אותו לאחר גירושיו היה, את מי הוא הולך להכניס למיטה בלילה. גם לאחר גירושיו מאליזבת, הוא המשיך לאהוב אותה, להיות מוקסם מיופייה המיוחד, ואף עקב אחר יחסיה עם בן המין השני. לא אהבתי אותו בלשון המעטה!



אליזבת (בת) גרין- אליזבת גדלה אצל הסבתא ננה והסבא, מאז היותה בת שלוש יחד עם אחיה דרייק, מכיוון שהוריה נהרגו בתאונה דרכים. כאמור נישואיה הקצרים לקלייטון פיילס הניבו את בנה – בן. לאחר גירושיה חזרה עם בנה לבית הסבתא. לפרנסתה עבדה כמורה בית הספר בעיירה לתלמידים מכיתה ב', בד בבד עזרה לסבתא בניהול הכלבייה ובאילוף הכלבים. כל עולמה התרכז בננה-הסבתא שהתאלמנה בנתיים ובבנה בן. את אחיה דרייק היא איבדה כשנהרג במלחמה בעיראק.

לעלילה הזו מתווספות שתי דמויות משנה: "בן" ילד מקסים ונבון, שגדל מתחת למטריה של אמו-בת וסבתו-ננה. עם אביו קלייטון הוא לא בדיוק הסתדר, עד כדי כך שניסה להתחמק מהפגישות שתוכננו, על פי הסדר הראייה בין הוריו.

ננה-הסבתא של אליזבת (בת) גרין היא המנטורית של אליזבת. אישה דעתנית, חביבה, פקחית ו"אידשא מאמא". ננה הטיבה לתאר את קלייטון פיילס הכי טוב. באחת מהשיחות בין ננה לאליזבת על הקנאה והרכושנות של קלייטון לאליזבת, ננה הבהירה את דעתה כלהלן ציטוט 274: "את היית הצעצוע שלו, ואפילו שיש לו צעצועים חדשים, זה לא אומר שהוא מסכים שמישהו אחר ישחק בצעצועים הישנים שלו."

למרות שננה הייתה דמות משנית, היא היוותה משקל משמעותי לקצב, לעניין ולהומור בעלילה. אני מאוד אהבתי איך שניקולס עיצב את דמותה של ננה, גם אם לעיתים היה נדמה לי שהוא קצת הגזים, סלחתי לו.

הספר מכיל פרקים קצרים וקצביים, שכל פרק נכתב מנקודות מבטה של אחת משלושת הדמויות הראשיות.

כבעלת כלב בעצמי, אהבתי את השילוב של זאוס הכלב מסוג רועה גרמני, שליווה את תיבולט לוגן לאורך כל העלילה. מי ייתן ואולי זאוס, יהווה תמריץ לצרף כלב למשפחות שרק "חשבו" על "לאמץ כלב".

למרות שאין לנושא המלחמה בעיראק הדגש מיוחד, הסופר לא מתעלם מהצלקות והחבורות, שכל מלחמה מותירה אצל הלוחמים, והצלקות הללו צצות ברבע הראשון של הספר.

סצנת סערת הגשמים בסוף הספר, היוותה ערך מוסף לסערת הרגשות שהדמויות שחו בה...ולא אוסיף מעבר לכך...

הספור הזה הוא לימונדה מתוקה, מרעננת שנקרא בנשימה עצורה, במיוחד בימי שרב כשהמזגן פועל בעוצמה רבה.

לסיכום: סיפור אהבה, רומנטי, הוליוודי, מעט לא הגיוני, מתובל בחמלה ואנושיות.

ממליצה ומרשה לעצמי לסיים במשפט מתוך "תהילה" של שמואל יוסף עגנון שמתאים גם "לבר מזל" של ניקולס ספארקס:

"אלא כל אדם נועד לו להכיר את מי שיכיר ובאיזה זמן יכיר אותו ובאיזה סיבה יכיר אותו".

לי יניני
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
RUHA -בדרך כלל הספרים יותר יפים מהסרטים. אני גם מאוהבת בסופר הזה... הוא מוציא אותי כל פעם לחופשה קצרה מתקופות פחות מחוייכות מכורח מציאותה של השגרה :-) תודה שעשית לי "לייק".
ruha (לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
אני מאוהבת בסופר הזה
יש גם סרט
לדעתי הספר יותר יפה ;)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ