ספר חמוד, באמת קצת צפוי אבל קצת קיטשיות אף פעם לא מזיקה :). הרעיונות עצמם בספר די מקוריים, איך שהסופרת שילבה אלמנטים מסינדרלה לסיפור, אך שינתה אותם מעט כדי שיתאימו ויוסיפו לסיפור. למשל (אזעקת ספוילרים) סיפור הרקע של סינדר שונה משל סינדרלה לחלוטין, היא לא הייתה איזו ילדה טהורת לב שאמה מתה לפתע. למרות שהפרט שאביה (המאמץ, אבל לא משנה) מת גם לפתע ומשאיר אותה עם אם ואחיות חורגות איומות הוא נכון פחות או יותר. סינדר היא גם נסיכת הלבנה, יורשת לכתר (אך לונה כאמור רצחה את אמה המרושעת בכל מקרה, אך היא ניצלה והועברה לכדור הארץ) שזה לא קשור בכלל לסינדרלה. כמובן, היא מן שפחה שחייבת לצאת ולעבוד כמכונאית כדי לפרנס את המשפחה במקום לנגב ולשטוף רצפות כל היום, אך הרעיון דומה. ועוד פרט די חשוב שהופתעתי ממנו, הוא שידעתי שהסיפור מקביל לסינדרלה ולכן ציפיתי לאחיות החורגות המחרידות, אך מסתבר שרק הבכורה מגעילה, ופאוני הקטנה (גם מסינדר אגב) די נחמדה. ומתה בסוף. אלא מה -_-. ונדלג לסוף, ציפיתי לנשף כדי לראות מה יקרה לסינדר, ואין שום מייקאובר. אז זה קצת אכזב אותי אבל אני מקווה שיהיה מן מייקאובר בספר השני ^_^. בכל מקרה, אני אומרת אכזב כי אני די אוהבת את העובדה שקאי וסינדר נפגשו ב"מציאות" האמיתית, כשקאי מחופש וסינדר מכונאית, ולא נפגשו כשני זרים בנשף נוצץ. אני חושבת שזה הרגיש יותר אמיתי כי לא היה שם את כל היופי שפורץ לסינדרלה מכל חור כשהיא הולכת לנשף, קאי התחבר אליה מיידית גם שכהיה לה כתם גריז על המצח... :) והפרט שצפיתי מאז הפרק הראשון כשמבינים שלסינדר יש רגל תותבת, הוא שכמובן תיפול לה כף רגל מלאה חוטי חשמל במקום נעל זכוכית XD (אין מה לצחוק כשזה קורה כי הכל נורא דרמטי אבל זה מצחיק לחשוב על זה...), וזהו דבר אחרון, אני גם מחכה לרגע שבו קאי יבין שסינדר היא הנסיכה סלין. רק בשביל הפרצוף שלו הייתי משקיעה בסרט. טוב אז אני אגמור, בקיצור ספר מומלץ. קראו אותו :)

זה הספר הראשון שקראתי של מריאן קיז ומאז אני מאוהבת. אני אוהבת את המיומנות שלה בכתיבה, לרוב היא כותבת בסגנון קליל ומצחיק אבל בהחלט מסוגלת לכתוב בצורה עצובה ורצינית לחלוטין, כמו בספר הזה בסיפור של מרני האובדנית. יש לה רעיונות מקוריים, והסיפור נמשך ונמשך וכשנדמה שהוא עומד להסתיים לפתע משהו צץ. אבל איכשהו הסיפור הלא נגמר עובר כל כך מהר. זה היה כל כך בקיצור ואני לא מרוכזת אז רק תבינו בושרה התחתונה היא סופרת מעולה.

טוב, -אצבעות בהיכון- נשימה עמוקה
[ככה התכוננתי כשבאתי במיוחד לפה לכתוב ביקורת נוקבת על הספר שקראתי בשבת.] אבל כיוון שלפני שכתבתי את הביקורת שלי טרחתי לרפרף בין כל השאר, גיליתי למרבה הפתעתי או לא, שיש כבר מספיק ביקורות על הספר שנכתבו בקיצור נמרץ או להיפך לגמרי, ובכל מקרה, כולן כותבות כל מה שעלה בדעתי לכתוב.
ולכן אין לי ברירה אלא רק להודיע שאני מסכימה, שהתאכזבתי, שהזקן שבלה בלה בלה היה הרבה יותר טוב, וללכת.

משחק השעות הוא הספר הראשון שקראתי שכתב דיוויד באלדאצ'י. הספר מעולה, יש בו סוויטצ'ים בלי סוף חלקם שחזיתי אבל חלקם לא והסוף היה מפתיע אבל לא ממש מספק מבחינתי. הספר קצבי יש בו חשיבה רבה והיו את השיחות האישיות, השיחות עם הרוצח, הבדיקות של הנרצח, המסקנות, הליכי חשיבה, התנקשות, סוף לא צפוי בהחלט (שלא עשה לי את התחושה השלמה שאחרי הספר, אחרי שאתה מכיר את הסיפור ואת הסוף אבל היה טוב מאוד בדיוק בגגלל זה. בעקבות כך גם חשבתי עליו הרבה מאוד לאחר שקראתי אותו.
הספר מומלץ. לאחר מכן הלכתי למדף בספרייה וראיתי שכתב עוד ספרים וכולם מומלצים.
עוד ספרים למי (שכמוני) רק התחיל לקרוא או רוצה (אלה רק הספרים שאני קראתי!, למי שרוצה עוד פרטים שיחפש ברשת מה הוא כתב בדיוק.(בטח כתוב בסימניה או ויקיפדיה): שבריר שנייה (אני חושבת שהוא הספר הראשון עם מישל מקסוול ושון קינג, אך שאר הספרים לא ברור לי מה הסדר שלהם אז סליחה מראש), הפרס הגדול (לא עם אותן הדמויות)(תורגם לא נכון, באנגלית הספר נקרא THE WINNER), האיש השישי (ספר מורכב מאוד ומצויין(גם בסדרה עם מישל ושון), מועדון הגמל (ספר מפציץ, אחד האהובים עלי(סדרה שלמה עם אותן הדמויות), האחרון הוא העומד (גם מומלץ), נשיא מעל החוק (מעולה)
לסיכום, הסגנון שלו ייחודי. הספרים מבריקים. הדמויות חוזרות בספרים אחרים (!). העלילות שונות.