בין החברים שלי ישנו לפחות חבר אחד שמקפיד לשאול אותי אחת לכמה זמן איזה ספר אני קורא. כשאמרתי לו לאחרונה שאני קורא את "סוחרי החלומות" של הרולד רובינס, הוא ענה לי שאני מפתיע אותו, כי לדעתו זו ספרות זולה שהוא הספיק לקרוא אותה עוד בצעירותו. ההגדרה של הספר הזה כספר כזה לא רק שכלל לא מרתיעה אותי אני לא יודע אם היא קולעת או שמא הכללה גסה הנובעת משאר ספריו של רובינס. עבורי הספר ממשיך את הקו של הספר "מקס" של הווארד פאסט שקראתי לפני כחודשיים. אם פעם התרגזתי מכך שספרים של סופרים שונים מזכירים זה את זה, כיום דווקא כאספן של ספרים אני מחפש את זה.

בספר הספציפי הזה מסופר לא רק על הקמת אימפריה של קולנוע אלא על כל מיני לבטים שהיו לאנשי עסקים בתחום הזה, כמו קניית מכונה להקרנת סרטים שהזכירה לי פתאום איך פעם כשמישהו היה קם באמצע הסרט הוא יכול היה למנוע בגופו מקרן האור להגיע למסך הגדול (תודו על האמת האם לא שכחתם מזה?) ומעבר לכך איך פעם היו צריכים להריץ קדימה ו/או אחורה את הסרטים והאיכות שלהם לא היתה נשמרת באותה מידה כפי שהיא היום. אני זוכר איך פעם אחת אבא שלי לקח אותי מאחורי הקלעים של קולנוע רון בחיפה והסביר לי איך היה בקולנוע של אבא שלו במצרים. כן, סבא שלי זכרונו לברכה היה מנהל קולנוע ויצא לו להכיר את המי ומי מהשחקנים הערבים שכמה מהם שיחקו גם בסרטים הערבים ששודרו בתקופה מאוחרת יותר בארץ, בימי שישי, בתקופה שבטלויזיה היה רק ערוץ ראשון.

אני לא יודע אם הלבטים שהדמויות בספר מעלות היו גם מהלבטים שהעסיקו את סבי בזמנו אבל מרגש אותי לקרוא ספר שמנציח תקופה רחוקה ומזכיר עניינים של דברים שהיום הם מה בכך, כמו הקרנת סרטים באורך מלא ולא בהמשכים. מצחיק לחשוב שסרטים במתכונת ארוכה יותר שכפי שהם מגדירים אותם ביותר מ-2 מערכות נראה להם שמעייפים את הצופים. רובינס גם העלה את הנקודה שלתיאטרון יש כבוד יותר גדול מלקולנוע, לא רק שהוא מצליח למשוך יותר קהל אלא גם מכניס יותר כסף לשחקנים. כך שאי-אפשר היה לצפות משחקן בעל שם בתחום התיאטרון שישחק גם בסרטים. עניין שהוא כמובן כבר לא רלוונטי לימינו.

אני מוצא שהעלילה בספר מאוד מותחת בעיקר כשנעשת כל כמה פרקים קפיצה בזמן קדימה ואחורה לתקופה של לא פחות מכמה עשורים. חוץ מזה זה מאוד סמלי בעיניי לקרוא את הספר הזה דווקא בימים אלה, אחרי תקופה של קצת יותר משנה מאז פריצת מגפת הקורונה שאילצה להשבית את כל בתי הקולנוע. אני לא יודע מה איתכם אבל התגעגעתי ואני מתכוון מיד אחרי שתתפרסם רשימת הסרטים לבחור סרט וללכת לצפות בו.

אני אוהב את ספריו של הרולד רובינס. האיש יודע לספר סיפור. כקורא הדוק שלו, אני בהחלט יכול למתוח קו ברור בין ספריו המוקדמים (כמו: סמטאות החיים, אנא פנתה האהבה')שסוחרי החלומות משתייך אליהם.ספרים שהוא התמקד בכתיבת עלילה מרתקת וסוחפת. לבחן שלב מאוחר יותר, שבו החל לטבול את ספריו בתיאורי מין שחלקם היו כחלק מהעלילה וחלקם לא היה בהם מלבד רצון למשוך קהל ולהישאר רלוונטי. חבל שהוא איבד את הגבול וגם בספרים שהעלילה בהם סוחפת ומרתק כשלעצמה(כמו: הפירט) הוא דחס בכוח מעללי מין מיותרים.
הרולד רובינס נשאר רלוונטי לתמיד, הן בשל הנושאים שספריו עוסקים בהם (כמו מאחורי הקלעים של בימת הקולנוע) ספר זה, כמו ספריו האחרים מרתק, וזורם.ולא רק בשל העובדה שהוא הכיר היטב את הנושא (כיוון שהחל כנער תסריטים) אלה גם שנושא זה מרתק בשל העובדה שלרובינו אין נגישות לאזורים אלו ובספרו זה מישום חשיפה של אזור דימדומים זה.
לקרוא לשם התענוג.