ביקורת ספרותית על מחברת המילים הקשות מאת שלומית אברמסון
ספר לא משהו

---

גם לי הייתה פעם מחברת מילים קשות, אלא שבשונה מהספר הזה, שבו הילדה רושמת מילים קשות שהיא שומעת, אני העתקתי מילים קשות מספרים שקראתי, ואז, בדרך כלל לפני השינה, ביקשתי מהורי שיפרשו לי אותן. עניין המחברת שלי נמשך כחצי שנה. התחלתי להזניח אותה מתוך עצלות, כי לרוב קראתי בשכיבה על המיטה ובשביל לכתוב צריך לקום - ולא התחשק לי, כך שבסופו של דבר המחברת נזנחה ואני החלטתי שלא נורא אם לא אבין כמה מילים.
מחברת המילים הקשות אכן מאחדת את הספר הזה, אבל הבעיה היא שהספר "קופץ" יותר מדי מפרשיה לפרשיה. ספר שמתחיל עם תיאור הילדה והמחברת ועם סבא נחמד שמכין ריבות יכול בהחלט להמשיך ולתאר רק את חיי המשפחה, כולל הבעיות בין האישה והבעל, ולא צריך לדלג לאשתו הנודניקית של הבוס. אולי הסופרת חיפשה תירוץ מהסוג של למה הבוס רוצה לשכב עם הפקידה, אבל זה די עלוב. מי שמכיר את החיים יודע שבוסים לא צריכים תירוצים ממרצים כדי לשכב עם מי שחשקה נפשם.
גם התיאור של הסבתא, אחרי שהיא הופכת לנכה ומשוכנת בבית, קצת מוזר. זה מתחיל בתיאור של הבעל שצריך להחליף לה תחתונים עם פיפי כל בוקר (ולמי שרגיש מהעניין בכלל לא כדאי להתקרב לספר) וממשיך ב.... זהו, שאין ממש המשך. הסבתא נשארת לבד בבית כל היום. לא יכולה לזוז ובטח שלא לקום, אז מה קורה עם אוכל או צרכים אחרים שאני פוחדת שתתחילו להריח כאן, ולכן לא כותבת עליהם. בקיצור מוזר וחסר אמינות.
הספר מורכב מקטעים יפים ומהנים לצד קטעים לא נחוצים ומייגעים, קטעים שהשאירו אותי עם טעם רע. וחבל.

» ביקורות נוספות של בת-יה
» ביקורות נוספות על מחברת המילים הקשות