ביקורת ספרותית על נוטות החסד - הפולמוס מאת ג'ונתן ליטל
ספר מעולה

---

הפולמוס הוא ספר שנכתב בעקבות נוטות החסד ומכיל 6 פרקים. כל פרק עוסק בפן אחר של היצירה המונומנטלית נוטות החסד. מיד ייאמר כי הספר הזה אינו חובה בשום אופן, מתאים מאוד למדינה כמו צרפת שם מעניקים שם חסוד כמו 'פולמוס' למה שנקרא במקומותינו צחצוח חרבות.
האם צריך לקרוא את הפולמוס? ממש לא. האם יש לספר ערך מוסף? אולי. יהיו כאלה שהערות תרגום שנקבעו ע"י ליטל יסקרנו אותם ויהיו כאלה שהפן של חקר הספרות וההיסטוריה ירתק אותם בפני עצמו. כמכלול, הפולמוס אינו יותר מאשר הזרקה נוספת לווריד למי שנוטות החסד על 927 העמודים שלו לא הספיק.
הפרק הראשון, אם כן, עוסק בהערות למתרגמים, בקשה מפורשת של ג'ונתן ליטל שלא לתרגם את שמות הדרגות של קציני שרותי הבטחון למיניהם והצבא הגרמני. לטעמו, השמות נותנים את הטון ולמי שקרא את הספר ושבר שיניו בדרגה כמו אוברשטורמבאנפיהרר, מבין עד כמה ההגיה הגרמנית יכולה לעורר קבס ולכן חשוב להשאירה.
הפרק השני אף הוא עוסק בפניה למתרגמים, מהם הוא מבקש להשאיר את מה שמופיע בספר כעיצוב מחדש של אפו של הפיהרר ע"י אואה. מאחר וזהו ספויילר רציני, זו עוד סיבה מדוע לקרוא את הפולמוס לאחר הספר עצמו.
הפרק השלישי הוא ראיון עם קלוד לנצמן. לנצמן יודע שסרטו "שואה" הוא הבסיס לספר, טוען שהיה בקשר עם ליטל וחושב אך טוב על ספרו של זה האחרון. פולמוס?
הפרק הרביעי הוא שיחה בין פייר נורה, שהוא היסטוריון וחבר האקדמיה הצרפתית. נורה ערך סדרות במדעי החברה והיסטוריה עבור הוצאת גאלימר, ההוצאה של נוטות החסד. כבר בפתיחה מודה נורה שהספר הדהים אותו. איזה פולמוס חביב. בהמשך השיחה אנו למדים שנוטות החסד הוא אך הכרך הרביעי מתוך שמונה, כדומני. פרוייקט שאפתי לקח ליטל על עצמו. בסוף הוא כנראה החליט לצמצם את האנציקלופדיה ההיסטורית שלו לכרך אחד צנום. אה, הוא גם התחיל לכתוב את זה בגיל 20 בערך.
בפרק החמישי מתלבט לירן רזינסקי האם הספר הוא היסטוריה או ספרות. הפרק הזה לא ממש מעניין, אבל המסקנה היא שליטל אולי לא דייק במאה אחוז בפרטים, אבל כתב היסטוריה ספרותית ויצאה לו יצירה ייחודית ביותר, שכנראה מעניקה פן ייחודי הן להיסטוריה והן לספרות.
הפרק השישי עוסק בשלושת חטאיו של מקס אואה וזאת מאת המתרגם ניר רצ'קובסקי. החטאים הם עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אלה החטאים שהם תחתית המוסר של העולם אליבא דיהדות. בפרק ב' של הערותיו אומר רצ'קובסקי כי רוב הקוראים יתייחסו אל הספר כאל ספר שואה. רצ'קובסקי אינו סבור שזה ספר שואה, אבל מנסה להסביר מהו באמת הספר נוטות החסד, מה המסר העולה ממנו וכיצד הוא עושה את זה. מעניין לקרוא.
והשורה התחתונה? למרות שאמרתי בתחילה שהקריאה כאן אינה חובה, מי שסופו של הספר נוטות החסד גרם לו לתסמונת גמילה, אולי ימצא נחמה בקריאת הפולמוס. מי שמתכוון לפנות לעצמו שוב חודש קריאה לקריאה חוזרת של נוטות החסד, אולי ייטיב אם יקרא את הפולמוס ויראה את נוטות החסד באור חדש.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על נוטות החסד - הפולמוס