ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 31 ביולי, 2008
ע"י Rakefet a
ע"י Rakefet a
פרסי ג'קסון וגנב הברק, מאת: ריקי ריירדן
הספר פרסי ג'קסון וגנב הברק הוא ספר פנטזיה טוב, אפילו מצוין. יש בו את כל החומרים לעשות אותו ספר פנטזיה מעולה. הגיבור הוא (כמובן) נער די מסכן, שגדל עם אב חורג ולא יודע מי אביו, קיים המעבר ההכרחי לעולם אחר- עולם החצויים, המלא מפלצות והרפתקאות, יש את היציאה לחיפוש (אין כאן הרגשה של חיקוי, להפך, זה מין חיוך של- גם כאן יש טריו של שלושה חברים, כמה נחמד).
ובכל זאת, לא ממש התחברתי אליו. לקח לי די הרבה זמן להבין למה.
מצאתי מספר סיבות, לא עקרוניות ושאינן גורעות מערכו של הספר כספר פנטזיה טוב. אולי הן יותר גורעות בערכי ב"מבקרת ספר פנטזיה"..
אבל הן יכולות להפריע לדעתי לחלק מקוראי הפנטזיה בארץ.
1. זה לא ספר הפנטזיה הקלאסי והעדין שהתרגלתי אליו. במילים פשוטות, אולי מכאן זה נובע- זה לא ספר אנגלי..
רוב ספרי הפנטזיה הטובים שקראתי בשנים האחרונות וגם לפניהן הם אנגלים. (הארי פוטר, המצפן הזהוב, ארטמיס פאול, והותיקים יותר- שר הטבעות ונרניה. ) ולפיכך בעלי שפה עדינה, סרקסטית וצינית לעתים, אבל כמעט אף פעם לא גסה ובוטה.
פרסי ג'קסון הוא ספר אמריקאי מובהק. הוא בוטה, גס לעתים, מר ובועט.
התרגום מצוין, ואין לי ספק שזו גם נימת הספר באנגלית, לחלוטין לא אשמת התרגום.
לדוגמה, גם בהארי פוטר ,הארי גר אצל דודים שנואים ומזניחים. ועדיין, הנימה היא אחרת מאשר הגישה והתיאור של פרסי את גייב, אביו החורג .
התרגלתי לנימה הבריטית הדקה של שנאה, ולא לביטויי השנאה ה"גסים" האמריקאים.
דוגמה נוספת היא ההשוואה בין הביקור של ליירה ווויל ב"משקפת הענבר"(פיליפ פולמן) בעולם המתים, לבין הביקור של פרסי בשאול. סגנון אחר לגמרי, כמובן, אבל חסרים כאן קצת רכות ורחמים....
יש בפרסי גקסון הרבה הומור, וזה נפלא. אבל הייתי מסתדרת טוב יותר בלי כמה ביטויים מעוררי גועל.
2. המיתולוגיה היוונית.
זו מהות הספר, ואני מתלבטת איך לבטא זאת. כמובן שאני מכירה את המיתולוגיה היוונית באופן כללי, ומכירה באופן טוב יותר חלק מסיפוריה. ועדיין, כאשר אני צריכה להבין לפי הרמזים של התקיפה של פרסי, גרובר ואנבת' ,מיהי המפלצת המיתולוגית שתוקפת אותם, אני מרגישה "לא פייר". אין לי את הבקיאות המספיקה כדי לנחש מראש איזו מפלצת זו תהיה.
ברור שהסופר רצה לעודד אצל בני הנוער שקוראים את הספר את הקריאה בסיפורי המיתולוגיה היוונית כדי להעשיר את הידע. אני מניחה שרוב בני הנוער בעולם בכלל ובארה"ב בפרט, לא בקיאים בפרטי פרטים במיתולוגיה היוונית. אבל יש כאן הרגשה של פספוס, כיון שזו מין תעלומה שפתרונה אפשרי רק למי שמכיר את המיתולוגיה על בוריה.
אגב, הספר הפחיד עד דמעות את בני בן ה 10 שקרא ללא מצמוץ את כל שבעת ספרי הארי פוטר. אולי בהארי פוטר הקטעים המפחידים מגיעים יותר בהדרגה, ומתגברים מספר לספר. כאן, די בהתחלה יש את המרדף של המינוטאור אחרי פרסי ואמא שלו- זה אכן יכול להפחיד ילדים עד גיל מסוים.
לסיכום, ספר טוב מאוד, אני מחכה בקוצר רוח להמשך ומקווה שאחד מן השתים- או שאני אתרגל לסגנון האמריקאי ואכיר יותר את המיתולוגיה היוונית, או שהסגנון .. יתבגר קצת, לפחות.
פרסי ג'קסון וגנב הברק מאת: ריקי ריירדן, הוצאת גרף צעיר, תרגום: יעל אכמון 2008
ביקורת מאת: רקפת
3 קוראים אהבו את הביקורת
3 הקוראים שאהבו את הביקורת
