נהניתי ואף החכמתי. ממליצה על הספר בכל לבי, במיוחד בשל התובנות המקוריות באשר לתחלואיה של החברה שלנו.
הנה ציטוט לדוגמא, המתייחס לכלכלה בישראל אבל גם באופן רחב יותר לחוסר התרבות בו אנו לוקים, ויוצא מפי הגיבור הראשי, רם:

"קפיטליזם וסוציאליזם הן שתי תיאוריות נכונות סימולטנית. הראשונה חיונית לפיתוח, השנייה לשוויון. אבל אצלנו האחת נהפכה חזירית כי המערכות המעורבות בה, הרגולטורית, הבנקאית, ההונית, התקשורתית, מתנהגות באנוכיות מתנכרת. אנוכיות היא ההיפוך של תרבות. השנייה הפכה מצד אחד לנורמה של קיום מנוון המבוסס על צדקה וגמילות חסדים, המעניקה לגיטימציה להיעדר פעילות אמיתית של מניעה, טיפול ושיקום, ומצד שני לנורמה חמסנית של ארגוני עובדים עתירי כוח הפועלים בחסותה. לפתע אנו המדינה בעלת הפערים הכלכליים והיקף העוני הגבוהים במערב. אחד מכל ארבעה ילדים רעב. אנחנו, אצלנו, בישראל, היתכן?"

אחד המסרים החשובים של הספר הוא כי אנחנו - העם, מה שנקרא - מוכרחים להתעורר ולפעול, אם אנחנו רוצים שישראל תמשיך להתקיים לאורך זמן, ובטוב. עושה רושם כי השינוי לא יגיע מההנהגה, אשר הפכה מסואבת. כך בנוגע לזירה הפוליטית (בפרט לסכסוך עם הפלסטינים), לזירה הכלכלית, ליחסי הדת ומדינה. הסופר מנסח בקול צלול ורם את הבעיות וגם מציע פתרונות, לעיתים כלליים ולעיתים מפורטים.
מבחינה ספרותית חלק ניכר מן העלילה מתרחש בהרי ירושלים, שם עורך הגיבור טרק מידי שבוע במסלול תובעני קבוע. הגיבור מפתח קשר רגשי עמוק עם המסלול הזה, הנוף והאדמה, קשר אשר מסמל את רגשותיו העזים לארצו ולעמו. במהלך הטרקים האלה מתעצבות מחשבותיו של הגיבור, ומתרחשים אירועים שונים הקשורים לעלילה. הסופר מצליח לטעת בקורא את התחושה כאילו הוא עצמו שם בהרים, מטפס בין הסלעים, מאתר את השקדים המתוקים או חוצה את הגשר מעל נחל שורק. זוהי גם זירה מטאפורית עשירה לקורותיו של הגיבור. העלילה קצבית ושזורות בה דמויות צבעוניות ומפתיעות, למשל פרופסורית למשפטים מאוניברסיטת ביר-זית.