ביקורת ספרותית על גן המכתבים - פרוזה # מאת אליסון ריצ'מן
ספר מעולה

---

הספר הזה הוא Zucchero (תרגום מאיטלקית: ממתק מסוכר).
השילוב של "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי מקסים בעיניי. למרות שהספר קוטלג כספר לילדים, הוא בעל תובנות עמוקות, ומהותיות על החיים ועל האהבה.
כל כך אהבתי את "גן המכתבים", שבלעתי אותו בעשרים וארבע שעות, ותוך כדי קריאה שאפתי שלא יגיע לקיצו.
אתם מכירים את הקלישאה שכל הדברים הטובים נגמרים, נכון? אז עכשיו הסקירה שהבטחתי...
הנובלה התחילה בפורטופינו, (כפר דייגים), שבאיטליה באוקטובר 1943, והסתיימה באותו מקום בדצמבר 1943. כביכול הסיפור מכיל רק את הרבעון האחרון של שנת 1943. רבעון של שלושה חודשים, אך שלושה חודשים מהותיים וגורליים שמעבר להם עבר לא פשוט...
1943- הייתה השנה הרביעית למלחמת העולם השנייה שהחלה בספטמבר 1939. אדמת אירופה טבלה בדם, הרס, חורבן, והשמדה המונית תחת המכונה הנאצית המשומנת, שקצרה מכל הבא ליד.
באותה שנה, בעלות הברית פלשו לאיטליה, בניטו מוסוליני הרודן והפשיסט שכונה גם דוצ'ה הודח מהשלטון, והכוחות הגרמנים השתלטו על צפון איטליה. עד להדחתו של מוסוליני, איטליה בראשותו של הדוצ'ה, הייתה הבובה של היטלר, שהוציאה לפועל את מזימותיו הזוועתיות, לרבות חוקי הגזע.
הדמויות הראשיות בעלילה: אלודי ואנג'לו (מלאך) והוא אכן כזה! אלודי הפכה להיות לאנה זורזטו בתעודותיה המזויפות. היא - נגנית צ'ילו מופלאה ומחוננת. למדה בבית ספר בוורונה, שאביה אף לימד בו. אלודי/אנה- בת יחידה להוריה: אורסינה ופיטרו לאחר טרגדיה לא פשוטה.
אלודי ברטולוטי פגשה את אנג'לו, בעת הימלטותה מהגרמנים- מוורונה לפורטופינו.
כל רכושה כלל תרמיל גב (העבר שלה), ותעודות חדשות מזויפות עם שם חדש: "אנה זרזטו". בעוד אלודי הגישה את התעודות המזויפות לגרמני, הגיח אליה אנג'לו מאי-שם ואסף אותה...זו הדודה שהוא המתין לה...
אלודי ניצלה מידי הטורף הנאצי, בזכות התרגיל של אנג'לו, וזוכה למקלט בביתו של אנג'לו.
כבצל מתקלף, אט אט ובזהירות, אליסון הסירה מד"ר אנג'לו את הקליפות הדקיקות של "עברו".
אנג'לו-רופא הכפר, אלמן שאיבד את אשתו, בעת ששירת באתיופיה, כאשר אתיופיה לא צלחה בשכנועיה לפייס את מוסוליני, על תקרית הרג החיילים האיטלקים המפורסמת.
על ציר נוסף הסתתר סיפור חייה של אלודי שהיתה צמודה לצ'ילו המיוחד והעתיק שלה עד ש...
את הצ'לו אלודי קיבלה מתנה מאביה והוא מילא את כל עולמה.
ציטוט עמוד 24: "בכל יום אחרי הלימודים פתחה אלודי את הנרתיק והוציאה את הצ'לו שלה. "הוא שר רק כשהוא מגיע לידיים שלך, " אמרה אמה יום אחד שאלודי החלה לנגן ...
אביה הפליג בכישרונה של בתו ציטוט עמוד 24: "היא לא רק נגנית מחוננת אמר אביה לאמה, "יש לה גם כישרון נדיר יותר-היא מסוגלת לשמור את הצלילים בתוך הראש," "... למה אתה מתכוון פיטרו?" "אני מתכוון שיש לה יכולת בלתי רגילה לזכור בעל-פה את הפרטיטורה*...." (*ספר התווים).
אלודי הצ'לנית צמחה על ברכי המוזיקה. אביה-פיטרו ניגן בשלושה כלים: כינור, צ'לו ופסנתר ושניהם היו מנגנים יחדיו בכל ערב.
האם – אורסינה אומנם לא הייתה מוזיקאית, אך אחרי ששמעה את פיטרו מנגן, היא התאהבה בפיטרו ובמוזיקה.
"אנשי החולצות השחורות" הפשיסטים לא פסחו על פיטרו! הם אומנם לא הרגו אותו מיד, אך הוא לא היה אותו פיטרו אחרי התקרית...
אלודי התחברה למחתרת האיטלקית. שם היא פגשה את לוקה וגם עולם חדש: ספרים, מוזיקה, אהבה, יחסי חברות, ובשל זיכרונה המדהים, היא העבירה מסרים מוצפנים למחתרת...
בסיפור הזה יש מעט מאוד דמויות, שאפשר דרכן ללמוד על החוליה ההיסטורית, והמציאות העגומה באיטליה באותה עת.
לקורא נפרסת עלילה מקסימה עם: אהבה נדירה, נהדרת וכמעט אפלטונית, מוזיקה, אומנות, יחסים בין אנשים, נאמנות, תקשורת לא כתובה, שפת גוף, מבטים, אובדן, אומץ, אכזריות, טרגדיות, גבורה, מוות, לידה, ניצולים, מצילים ... ויש גם אור בקצה המנהרה – "התקווה"...
אליסון ריצ'מן כתבה כאן סיפור בתווים עדינים, ומכתירה בהצלחה רבה, את שאיבתו של הקורא לקרביה, תוך כדי תובנות כבירות... להלן ציטוט מעמוד 169 שיצבוט קצת את כל אוהבי המילה הכתובה:
"לעולם לא תהיי בודדה אם יהיה לצדך ספר"...
אני סקרנית לגבי ספרים וסרטים העוסקים בתקופת מלחמת העולם השנייה. חלק לא מבוטל מהם נותר בזיכרוני כמו שני הסרטים שלא אשכח אף פעם: "הגן של פינצי-קונטיני" בבימויו של ויטוריו דה סיקה, ו"החיים היפים" של רוברטו בניני שאף ביים ושיחק בסרט.
"גן המכתבים" הוא מסוג היצירות שיצטרף לשתי הנ"ל.
יש בנובלה הזו שילוב קסום של עובדות ודמויות היסטוריות אמתיות, ספרים, מוזיקה ואהבה... ואני שואלת: מה צריך יותר מכך?
ציטוט מדברי אנג'לו לאנה עמוד 366: "אנה, את מילאת את החללים הריקים בביתי. אין לך מושג כמה אני אסיר תודה על היותך כאן."
ציטוט מדברי אנה לאנג'לו עמוד 370: "כן", היא לוחשת. "כשמאבדים מישהו אהוב, הרעיון שהאהבה ממשיכה להתקיים, גם אם לא רואים אותה או נוגעים בה, עוזר לשאת את הכאב."
השילוב של שני מעגלי חיים שלובים האחד בתוך השני, הם כלחמניית קשר שתופחת אט אט בתוך תנור האפייה. למי שלא אוהב מתוקים-הוא מוזמן לאכול את אותה לחמניית הקשר הזו, ולהוסיף קמצוץ של תבלינים, עלי אורגנו ובזיליקום... לא תתאכזבו 
הסיפור מורכב מפרקים קצרים, בין עבר להווה ומעגלים נוספים בתוך שני המעגלים הגדולים. אי אפשר לעצור... אני מזהירה אתכם!
לי העלילה הזו העניקה חיבוק ענקי. אני מודה שהיה לי קשה להתנתק מהחיבוק הזה, וכשהתנתקתי -עוד נותר בי הריח, והחום שהסיפור הזה הותיר אצלי.
אני מקווה שקהל הקוראים יזכה לספרים נוספים של אליסון ריצ'מן, שיודעת להרטיט ולהפעים את שרירי ונימי הלב.
לודוויג ואן בטהובן אמר: "המוזיקה היא כלי ביטוי לרגש"... בסיפור הזה למוזיקה יש עוד תפקיד... תקראו תגלו... ו " גן המכתבים " על שום מה? תקראו תגלו...
ולסיום אני בוחרת לצטט מתוך הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט-אכזופרי: "בני האדם שכחו את האמת הזאת, "אמר השועל. "אבל לך אסור לשכוח אותה. אתה אחראי לתמיד למה שאילפת. אתה אחראי לשושנה שלך."
המלצה רותחת במיוחד לימי החורף, ואני מרשה לכם לצרף לזה פולונטה... 
לי יניני
נ"ב: על הכפר פורטופינו יש אפילו שיר מפורסם של הזמרת דלידה שנולדה בפורטופינו בשם:
"LOVE IN PORTOFINO" בביצועו של: ANDREA BOCELLI (תלמידו של LUCIANO PAVAROTTI)

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על גן המכתבים - פרוזה #