יש הרבה אנשים שאני צריכה להודות להם אבל נתחיל בקטן.
לחברה שלי- שהייתה בהשקה של הספר, קנתה את הספר ואמרה לי לקרוא את הספר.
לאבא שלי- שקנה לי את הספר.
לניר חצרוני- על הזמן שהוא השקיעה בכתיבת הספר.


תמיד אומרים שצריך שהדמות הראשית בספר לא תהיה משעממת. ניר חצרוני הלך רחוק ולא רק שהדמות שלו לא משעממת היא מאוד קיצונית. אני לא התחברתי לדמות הראשית, אני מקווה שכול מי שקרא את הספר לא התחבר אליה. אני גם מקווה שאני לא היחידה שקראה את הספר ובקטעים מסוימים התפוצצה מצחוק.
יש לי עוד הרבה דברים לכתוב אבל כתבו כבר הכול! אין לי מה להוסיף חוץ מ- !תקנו את הספר הזה!

רגע לא סיימתי! יש לי הודעה חשובה למוכרי הספרים.
תחשבו טוב טוב למי אתם מוכרים את הספר הזה.

זהירות! לפנייך ביקורת זועמת.
מה שאני אוהבת בספרים נוראיים וגרועים זה שאפשר אחר כך לכתוב אליהם ביקורת אכזרית בסימניה.
מה שאני לא אוהבת בספרים גרועים ונוראים חוץ מהעובדה שהם גרועים ונוראיים, טוב זה הולך להיות ארוך.
אז ככה נאמנים (הספר השלישי בסדרת מפוצלים הנחמדה+) התחיל.
שעמום על גבי שעמום על גבי שעמום על גבי שעמום על גבי שעמום על גבי שעמום על גבי שעמום על גבי שעמום על גבי... טוב הגזמתי.
אבל זה באמת היה משעמם. כול המידע הזה על למה יש מפוצלים, איך מפוצלים נוצרו, למה לא כולם מפוצלים וכל השיט הלא מעניין הזה. דיי כבר ורוניקה, מיצינו, די הבנו שאת חכמה ושאת יכולה להסביר את הדברים בצורה מאוד יפה ובתחכום, באמת כול הכבוד לך.
אבל לא אכפת לנו מההסבר המשעמם הזה, במיוחד בגלל שהוא לא קשור אלינו בצורה כלשהי, הוא לא נוגע אלינו והוא לא מעניין. ברצינות חצי מהספר הרגשתי כאילו אני לומדת למבחן בהיסטוריה ומשננת חומר משעמם שלא אכפת לי ממנו. כי ככה הלך רוב הספר שלך. אנחנו טינייג'רס, אנחנו רוצים אקשן, מתח עלילה! ואנחנו רוצים אותה עכשיו! לא עוד 700 עמודים שתסייימי להסביר לנו את ההיסטוריה של המפוצלים. ממש לא.
*ספוילרים*
עכשיו יש לי שאלה אליכם אנשים. כן, כן את\ה שקורא\ת ביקורת בסימניה.
בבקשה תעני\ה לי- למה מאז שטוביאס גילה שהוא לא מפוצל הוא היה בדיכאון?
"שיוו אני לא מפוצל... זה כול כך עצוב שאני כבר לא מיוחד.... אני לא גם חכם וגם אמיץ וגם כנה, אני רק דבר אחד... זה כזה עצוב "
ממתי טוביאס מרחם על עצמו ככה?
וגם שטריס מתה, מרוב שהיה משעמם בספר הזה כבר שמחתי שמשהו קרה! למרות שזה די מבאס שטריס מתה וזה...

**סוף ספוילרים*********

אני אמת חושבת שמה שקרה זה שורוניקה קראה את התגובות למפוצלים וראתה שכותבים שזה רעיון מפגר אז היא רצתה בשלישי להראות מאחורי מה עומד הרעיון. תכלס ההסבר ממש טוב אבל מיותר, הוא פשוט הפך את הספר לממש מעצבן, משעמם ופשוט מבאסססס.

היינו שקרנים.
זה לא אתה, זאת אני.
לי נמאס מספרים קלישאתים וקיטשים.
לי נמאס מגיבורה ראשית ממש עשירה עם חיים מושלמים שאיזו שהיא טרגדיה קוראת בחיים שלה.
לי נמאס מספרים משעממים ששווים את הקריאה רק לסוף.

לגבי הסוף- אומנם אחלה סוף. ברצינות לוקהארט כל הכבוד. הסוף שלך הסביר די הרבה דברים שלא הבנתי במהלך הספר. אבל זה שהסוף באמת טוב ולא צפוי. ובאמת לא צפוי, לא אומר שזה הופך את הספר למהמם פשוט. כל הספר השתעממתי. די כבר!
נמאס מהקלישאה הזאת- ילדה עשירה, חברים עשירים, בית קיץ עשיר שהם מבלים בו, טרגדיה שקוראת להם. נמאס לי! מתי כבר אני אמצע ספר נוער טוב ולא קלישאתי שכזה?
ויודעים מה? סלחתי ללוקהארט על זה שזה קלישאה, סלחתי לו\ לה על זה שזה קיטשי, אבל לפחו שלא יהיה שעמום המוות!

למה הוא נבחר לספר הנוער הכי טוב של השנה?

זה מסוג הספרים האלו שאני מסתכלת עליהם בספריה והם פשוט משכנעים אותי לא לקחת אותם.
הכריכה מרמזת לי על ספר אהבה גרוע, וילדה שהכול ורוד וכיפי אצלה בחיים.
והתקציר, די הזכיר לי ילדה בכיתה ד'.

אז למה בכלל לקחתי את הספר הזה ?
טוב כי דקלה קידר באה אלינו לבית הספר ורציתי להיות מוכנה עם שאלות לקראת המפגש איתה.

ושהתחלתי לקרוא, התאהבתי מהעמוד הראשון.
הכתיבה לא בשמיים, לא רצינית מדי ולא גבוה מדי. זה נתן לי תחושה טובה, כאילו דקלה מדברת אלי בגובה העיניים בלי התנסחויות גבוהות ומתנשאות שכאלה. התחכום הוא בפשטות.
אהבתי מאוד את שלומצי. החיים שלה הם לא וורודים, היא מאוד מצחיקה, ואולי זה ישמע קצת מתנשא אבל אני חייבת להודות שהיא ממש דומה לי והיא הדמות שהכי התחברתי אליה מספר מסוים.
הכתיבה מעניינת, הדמות נשארת אותו דבר לכול אורך הספר (חוץ מהקטע הזה שהיא מבגרת במהלך הספר), קשה להוריד את העיניים מהספר. בקיצור המתכון לספר המושלם.
אז למה הוא קיבל ממני ארבע כוכבים ולא חמישה?
טוב זה בגלל שלדעתי יש ספרים יותר טובים.
אהבתי את שלומצי והתחברתי אליה אבל לקראת הסוף היא טיפה השתנתה והייתה ממש נואשת לאהבה או סקס, לא משנה מה יבוא קודם. זה קצת עצבן אותי.

למרות החסרונות, אני ממליצה לכם על הספר הזה בהמון חום (:

אני יודעת שבטח אף אחד לא יקרא את הביקורת הנידחת הזאת אבל נחשו מה ? לא אכפת לי, אני פשוט רוצה להגיד לעולם: הספר הזה מבאס!
איכסה פוליטיקה בדיונית. זה היה לגמרי משעמם! די מלחמה מה אכפת לי? סוזן קולינס רק ניסתה שהספר יהיה מתוחכם יותר ויותר ויצא לה (לדעתי) ספר מתוחכם ומשעמם שלגמרי הרס לי את הסדרה.
הכי אהבתי את הראשון, את השני מאוד אהבתי אבל פחות ואת השלישי...
פשוט בעעעעע

תתרחקו מהספר הזה... פשוט שעמום המחץ. סוזן אכזבת (אותי)

לגמרי סלחתי לך בקה :)
שקראתי את השני, כול כך כעסתי על בקה ... משום מה היא הרסה אותו. אבל אחרי שקראתי את השלישי, סלחתי לה.
ההתחלה טיפה מעצבנת (אני אישית שונאת שדמויות מאבדות את הזיכרון שלהן). אבל אחר כך זה נהיה נחמד+ ולקראת הסוף אני יכולה להגיד שאפילו קרוב למושלם.
זה היה ממש סוחף, מסקרן ובקה מצאה פתרון מאוד יצירתי לבעיה הגדולה שהיא יצרה.
אני יודעת שהביקורת הזאת טיפה מיותרת אבל בכול זאת הייתי חייבת להגיד לעולם שזה ספר מאוד מאוד יפה ומומלץ!

ביקורת בונה :)

אז ככה. יום בהיר אחד הלכתי לסיפרייה בהתרגשות אחרי שסיימתי את הספר הראשון של מלאך משמיים שכתבה בקה פיצפטריק (ברצינות מזה השם משפחה הזה?) והלכתי לקחת את הבא בתור שהוא "מלאכים באפלה".
רק מלקרוא את התקציר התחלתי להתחרפן. הראשון היה ספר כול כך טוב ואני לא מבינה מה הסופרת חשבה לעצמה?
"טוב בגלל שהראשון היה אחלה ספר ודי נמכר ... בספר השני אני אהרוס אותו לגמרי". אני לגמרי בטוחה שזה מה שהיא חשבה לעצמה באותו רגע.
האמת שזה לא היה כול כך גרוע מההתחלה, זה התחיל חמוד, המשיך לא משהו ,אחר כך זה נהייה חרא אמיתי שגרם לי לרצות לקבור את עצמי. ובסוף תודה לאל הסופרת הצליחה לעניין ולא לכער את הספר לגמרי.
טוב, אתם שואלים למה? אז ככה
***עכשיו אני הולכת להגיד ספוילרים****

היא לגמרי לגמרי הרסה את הדמויות.

נורה- היא הפכה ממישהי כזאת חמודה שהתחברתי אליה, למישהי שעולה לי על העצבים.
ברצינות מה היא רודפת אחרי פאץ' למרות שהוא בגד בה! (למרות שהוא לא בגד בה... אתה התנשקת עם מרסי ולמרות שאתה המלאך השומר שלה... אתה לא יכול להגיד לנורה? די עם המיסתורין המפגר הזה! מרסי ממררת לנורה את החיים!)
וגם מה שעיצבן אותי בנורה זה שהיא פתאום הפלה ופלא, כן אכפת לה מה אנשים אומרים עלייה\ חושבים עלייה. אני לא מבינה למה או איך היא התקלקלה ככה אבל זה לגמרי חרפן אותי!
מה פתאום את גונבת ופורצת לבתים ???
פתאום שסקוט אומר לה שהיא משעממת אז אכפת לה? מה היא שמה עליו בכלל? למי אכפת מסקוט המניאק הזה?! למה את חייבת להוכיח לו שאת לא משעממת הא??

פאץ'- אכזבה קשה לגמרי. בגלל שאתם לא יודעים מי אני אז אני יכולה לכתוב שבכיתי בערך שעתיים בגלל הסופרת המעצבנת הזאת שלגמרי הרסה אותו. אהבתי את פאץ', הוא ממש מצחיק, חמוד כזה. אבל הסופרת המעצבנת מצאה דרך להרוס גם אותו.
1.אני רוצה להבין, מה נראהלך שאתה נפגש עם מרסי המפגרת, לא אומר לחברה שלך נורה, ואז שנורה מגלה אתה לא אומר לה למה נפגשתם??? אה... עכשיו נורה תעזוב אותך בשקט ותמשיך לסמוך עלייך. אם סיטואציה כזאת הייתה קוראת בחיים שלי ברור שהייתי סומכת עליו ואפילו יותר! מנשק זונות שכמוך!
2. די כבר לעוף על עצמך! זה שאתה מלאך שנפל\ מה שזה לא יהיה, והיא לא, זה לא אומר שאתה יותר טוב ממנה! אתה לא יכול להגיד לה שאתה אוהב אותה בגלל מלאכים שומרים מפגרים? נו באמת, למה שהמלאכים השומרים האלה יתעלקו רק עלייך? אתם מבינים, הוא רוצה להרגיש מיוחד והסופרת נותת לו את זה לגמרי, היא לגמרי נותת לו סיבה להשתחצן ולעוף על עצמו. אמרתי שהיא לגמרי גרמה לי לשנוא אותה?
3.השלישי והכי מעצבן. מה. פשוט מה נראהלך? אתה גרמת לה צער כזה גדול וכול מה שהיא מקבלת כסליחה זה פתק מסכן? אתה כזה רשע!


אבל אחר כך... סוף סוף ההסבר של פאץ' שמכפר על הכול, נורה חזרה להיות נורמלית ו...וואט דה פאק היא ומרסי אחיות??? מסכנה!

**ספוילרים נגמרו*****
עכשיו בקה פיצבלהבלה, את באמת חכמה וצודקת בזה שאת אומרת שאנשים לא רוצים לקרוא ספרים משעממים, ופה... לא היה משעמם. אבל את טועה בזה שאת חושבת שאנשים ירצו להמשיך לקרוא ספר אם דמויות שהרסת לגמרי, הם לא משעממות אבל יש הבדל בין לא משעמם לבין לתעב את הספר במיוחד בגלל הדמיות. (לי אישית יש חולשה, החולשה שלי מתבטאת בזה שאני לא יכולה לקרוא ספרים עם דמויות שעולות לי על העצבים. עוד דוגמא לספר עם דמויות נוראיות היא תיכון לילה).
אבל אל תדאגו אחרי שעוברים את המשבר הזה הכול מסתדר ולפאץ' כמו תמיד יש הסבר הגיוני... אני רק מצטערת שזה קרה רק בסוף ובערך חצי ספר לא הפסקתי לבכות מרוב שהיא הרסה את הדמויות... ככה שבאמת קשה לי לכתוב דברים טובים על הספר הזה, אך בכול זאת הוא יקבל ציון עובר:)

טוב נלך על השיטה הרגילה והיא רשימה ...

חסרונות:
1. אני לא אוהבת כול כך שספרים מההתחלה הם נורמלים ופתאום באמצע סוף בערך, הם נהיים מדע בדיוני. זה קצת נותן תחושה שלסופרת לא היה רעיון להמשך הספר אז היא המציאה עכשיו משהו בדיוני (למרות שאני חושבת שלסופרת היה את הרעיון הזה מתחילת הספר)
2.******ספוילר- בקה היקרה, (אני ממש שונאת לכתוב "כאילו" לסופרים כי אז אני מרגישה מתנשאת וחצופה, אבל בכול זאת...)
את באמת חושבת שכול הפרטים של חקירה על רצח יהיו באינטרנט פשוט מחכים לנערה בת 16 שתפתור בעזרתם תיק משטרה שנסגר? אז אני לא בטוחה כול כך... (למי שלא הבין ... התכוונתי לחקירה של אליוט בבית ספר של הסופר עשירים הזה)
3. ****** עוד ספוילר **טיפה אבל טיפה קלישאתי ----- אחד: ילד חדש, ילדה שאף פעם לא הייתה לה אהבה, בום הם ביחד מאוהבים...
שתיים: היא ילדה טובה, הוא ילד רע.... היא נגררת אחריו.

ועכשיו ליתרונות :
1. ספוילר לפנייך------- פאץ'- הוא מוסיף המון מסתורין ומתח לעלילה (אני די בטוחה שהסופרת מאוהבת בו בעצמה), הוא דמות עם פלפל, הוא לא כמו כול הבנים השטחיים והרגילים ... בקיצור הוא גורם לכם להתאהב בו ולרצות לדעת עליו עוד.
2. אין פה ספוילר- הספר מעניין, מסקרן ושוחף מההתחלה.
3. כול כך הערצתי את פאץ' אחרי שגיליתי שהוא שומע ACDC !זאת אחת הלהקות האהובות עלי! :)

בקיצור מומלץ בחום ובידידות :)

וואווו פשוט וואוו!
רציתי לבכות שסיימתי (לא כי זה היה עצוב) כי היייתי צריכה לחכות לרביעי, כול ספר שקראתי אחר כך לא עזר לי להוציא מהמוח את ג'אנין פרוסט, קאת ובונז.
ואני לא יכולה להבין איך לא עושים מזה סרט? יש לי כבר את הטריילר במוח.

אין לי כל כך מה להוסיף שלא אמרו כי אמרו כבר הכל - כתיבה מעניינת שבאמת לא הצלחתי לעזוב את הספר לרגע! ברצינות!
רק שטיפה פחות אהבתי את זה מהראשון והשני בגלל כמה דברים

-עצור ספוילר לפניך-
1. אני חושבת שהיא טיפ טיפ טיפונת הגזימה עם הזומבים... כי ערפדים זה עוד בסדר אבל הכישופים והזומבים טיפונת הכעיסו אותי... אבל מי אני שאשפוט?
2. אני באמת התגעגעתי לראשון ולשני במיוחד לראשון שלבונז לא היה כול כך קל להשיג את קאת ועכשיו שהיא שלו זה לא כל כך כיף...
ובאמת הרגשתי שהם פחות מאוהבים ויותר צעצועי מין אחד של השני כי בראשון ובשני זה לא כול כך היה ככה.


אבל אני חייבת להודות שזה הכי מתח אותי להמשיך ולא יכולתי לחכות כמו בראשון והשני והייתי חייבת את הספר הרביעי ומהר!