ביקורת ספרותית על 2023 מאת יגאל סרנה
ספר טוב

---

את כתיבתו של יגאל סרנה אני אוהבת עוד מאז הביוגרפיה המצוינת שכתב על יונה וולך. לכן כשפנה אל הקוראים שלו בהדסטארט וביקש תמיכה בספר החדש שהוא כותב, מיהרתי להירשם. ההרשמה המוקדמת והתמיכה הכספית זיכו אותי בסופו של תהליך בעותק חתום על ידי המחבר, ובתמונה שצולמה באחד מהאתרים שבהם נודד גיבור הסיפור עם בתו. סרנה מתאר מציאות עתידית, שבה ישראל ננטשה על ידי רוב תושביה. בתחילה עזבו העשירים ובעלי היכולת, ואחריהם כל מי שהצליח למצוא לו מקום אחר לחיות בו. מאחור נשארו הזקנים והחולים, או אלו שאהבתם לתל אביב כל כך גדולה, עד שקשה להם לעשות מעשה ולנטוש אותה. הסיבות לחורבן עולות פעמים רבות במסע של האב, ומזכירות מדי פעם את כתיבתו העיתונאית של סרנה בטור שלו בידיעות אחרונות, אבל היחסים עם הילדה, המסע שלהם, והזכרונות שלו משנות ההתדרדרות הופכים את הספר למשהו אחר, שלא קיים בטור בעיתון. ספר מכמיר לב, כואב, רגיש, מלא געגועים למשהו שאולי היה פה פעם ולא ישוב עוד. ההשוואה עם 'הדרך' של קורמאק מקארתי מתבקשת, ולדעתי סרנה עומד בה בכבוד. אצל מקארתי המסע של האב והבן הוא הישרדות לשמה, בלי הסבר מה הוביל לחורבן ומה התכלית של כל זה. אצל סרנה מדובר יותר במעין תמרור אזהרה. התאריך של העתיד האפוקליפטי קרוב למדי - פחות מעשר שנים מזמן פרסום הספר - אבל אם נתעורר אולי עוד נוכל לעשות משהו בנידון. מומלץ לכל מי שתוהה מה יהיה בסופנו בארץ הקשה הזו.

» ביקורות נוספות של ספרים שענת
» ביקורות נוספות על 2023