לפני 22 שנים נסעתי בכביש מספר 4 רכוב על האופנוע שלי בדרך חזרה מהעבודה, פלוני סטה מנתיב הנסיעה שלו בכדי לרדת לשוליים ולדבר בטלפון ובדרך ''אסף'' אותי עימו.
חלק מהקמיצה שלי נקטע, התגלגלתי מספר מטרים על הכביש ונזשחתי באמבולנס לבית החולים תל השומר.
ארוע טראומטי לכל הדעות, אבל אין הוא טראומטי כמו קריאת ספרו של מיקלוש ניסלי - הייתי הרופא היהודי של מלאך המוות.
ספר זה מטלטל אותך הולם בך ומפיל אותך לרצפה בנוקאווט שאינו משתמע לשתי פנים...
ספר קריאה חובה לכל איש בעולם מעל גיל 30.

כרגע אנחנו כבר ביום ה37 במלחמת ''שאגת הארי'', כבר 37 ימים שאני במילואים שבמסגרת שירותי הצבאי אני נמצא במגע עם אנשים שאיבדו את עולמם ברגע אחד. איבדו את יקיריהם ורכושם, אבל אין מה לעשות צריך להמשיך לוחיות.
בספר זה המתורגם בלשון ארכאית ומדהימה (כמו שאני אוהב) מדובר על אנשים שנמצאים בפסגת חייהם וברגע אחד מאבדים הכל, את חבריהם, חיי הנוחות וחמור מכך, כמעט גם את צלם האנוש שנותר בהם.
קבוצה של כ 40 אנשים שמטוסם התרסק בפסגת הרי האנדים ובכדי לשרוד עליהם לאכול את חבריהם המתים שגופותיהם נשתמרו בשלג.
סיפור אנושי על כך שרוי האדם חזקה יותר מכל פלדה וגם שרסיס של תיקווה הוא לעיתים כל מה שצריך.
יחד ננצח.

חג האביב הלו הוא חג הפסח הוא החג האהוב עלי ביותר.

המוני ישראל מנקים ומסדרים את בתיהם וזו חגיגה לחובבי הספרים, הררי ספרים נמצאים מחוץ לבתים וליד פחי האשפה וחובבי ספרים ישנים כמוני עטים ונוברים במציאות.
תמיד צדים את עיני ספרים ללא כריכה מקושטת וצבעונית בעלי דפים צהובים ובלויים מרוב עלעול, ואם בכריכה בחלק התחתון ישנה הדפסה של חותמת לפיד שעליו רשום "מועדון הספר הטוב" של הוצאת הספרים מ. מזרחי אני מרגיש כמו יינן שגילה בקבוק נסתר של יין מבציר 67 ועט אני עליו בערגה, מתבונן במצבו, מריח את דפיו הנושנים נהנה מהדפוס החסר והמעווט מעט, אכן ספר עם נשמה.
אבל מה שקוסם לי ביותר הוא התרגום המתורגם ביד אמן עם מילים שכאילו קפצו עלי ממבחן הפסיכמטרי, אפילו הקללות האנגליות נשמעות לי יותר "אנגליות" באמצעות התרגום, פעם היה כבוד לתרגום, היום כל סטודנט עם גישה לגוגל טרנסלייט וצ'אט GPT חש עצמו כמתרגם, הבעיה של המתרגם המודרני הוא לא הידע באנגלית כי אם הידע בעברית ונסיון החיים.

קפטן סוונסון הוא מפקד הצוללת הגרעינית "דולפין" הלו היא הצוללת המתקדמת מסוגה בעולם, וניתנה לו משימה לחלץ את אנשי תחנת הקרח זברה הממוקמת במישור הארקטי הקפוא שבקוטב הצפוני, אל הקפטן מצטרף ד"ר קרפטנר כנוסע ברגע האחרון אשר באישור האדמירל האמרקאי מתווסף אל הנסיעה התמחותו של הד"ר היא בפציעות קור אך במהלך ההפלגה מסתבר שלדוקטור קרפטנר ישנם מספר כישורים נוספים.
לאחר דרך עמוסה תלאות ותאונות מסתוריות בצוללת מצליחה הצוללת להגיע אל תחנת זברה ומחלצים את החוקרים ואנשי הצוות שנשארים בחיים, אך לא כאן תמו תלאותיהם של קפטן סוונסון וד"ר קרפטנר כי מספר מקרי מות וחבלה מסתוריים מתרחשים בצוללת.

האם יגלו מי הוא הרוצח או שנגזר על הצוללת דולפין לשכון במעמקים לנצחי נצחים?

קראו בהנאה ובשקיקה ותהנו מכל מילה, ספרמתח עשוי היטב וכמו ספרים קלאסים מותח עד הרגע האחרון.

חג שמח!!!!

כל בעל מקצוע ואפילו סתם הנדימן חובבן יודע שכלי עבודה שעושה הכל הוא פשוט לא טוב, לכל כלי עבודה יש את היעוד שלו תנסו פעם לדפוק מסמר עם מפתח שוודי או תנסו לסגור בורג עם לדרמן ואז תבינו.
אבל בוקר שבת קיצי אחד ב- 8.8.20 ליתר דיוק עולמי התהפך עלי, וכל זה קרא שהתחלתי לקרוא את הספר מי פירסט סוני, ספר שדוחס את כל הישראליות על גווניה רבדיה והמורכבות שבה לפחות מ 200 עמודים בדיוק כמו שאולר שויצרי דוחס 12 כלים שונים לתוך מארז קומפקטי שנכנס אל תוך הכיס. מסופר בספר על ציונות, עליה, חזרה בתשובה, ילדות, התבגרות, צבא, יחסים שבתוך המשפחה, מחלוקות בין דוריות וויכוחים שבין ימין שמאל (כן זה לא קורה רק בשנת 2020) וכל זה במהירות מסחררת בהומור שנינות ועצב, המון עצב.
ספר מומלץ - כל אחד יהייה בסופו מעט חכם יותר וגאה בלהיות ישראלי על אף המורכבות הכרוכה בכך.

לקרוא ספר של דן בראון משול לחיי נישואין מאושרים אם מעט גיוון בחיי המין, אתה יודע למה לצפות אבל מקבל את זה באופן קצת שונה בכל פעם ונהנה מכל רגע.
אצל דן אתה מודע לקונפליקטים וברור לך שהם לעולם לא יפתרו ולא משנה מה יתגלה בהמשך הספר.
התנהלות הסיפור היא לפי הנוסחה המוכרת , רוברט + אישה יפה + דת = סיפור מתח קצבי ובעל טוויסטים באומנות ומדע פופולארי אשר מדי פעם יגרום לך לעצור בשיא המתח ולפתוח את גוגל ולהרחיב על נושא שעליו דובר בסיפור, ובעיני זה מה שהופך את דן בראון לגדול הוא גורם לך להרגיש ממש טוב עם עצמך , שלא קראת סתם עוד ספר אלא ממש הרחבת את אופקיך.

בקיצור , רוצו לקרוא אחרי הספר בטוח תהייו מעט מושכלים יותר ואולי אפילו מעט המומים.

כריסטופר הוא ילד אוטיסט וגאון במתמטיקה, שאימו נפטרה, לאחר שנחשף לרצח כלבה של שכנתו מחליט לחקור ולגלות מי הרוצח וכותב על כך ספר , בדרך מגלה כריסטופר סודות שלא ידע על אימו אביו והקרובים אליו.
הספר כתוב מנקודת מבטו של ילד אוטיסט ומעט פשוט וסתמי .

ספר נחמד להעביר את הזמן...

זהו , מצאתי את האשם שגורם למין האנושי לבזבז שעות בישיבה בשרותים!!!

כן כן , גם אתה שקורא את הביקורת אל תכחיש , סטיב גובס גרם לך לבזבז שעות מחייך ולצערך רובם בשירותים.

וולטר אייזקסון כתב ביוגרפיה מדהימה ולא נתן הנחה כהוא זה לאדם גדול , סטיב גובס אותו סטיב האבא של חברת אפל ששינתה את חיינו בדרך בה אנו צורכים מוסיקה , גולשים באינטרנט ומדברים בטלפון.

סטיב ילד לבנוני מאומץ , ובעל כישרון לדעת מה צריך המין האנושי עוד לפני שהמין האנושי ידע .

בירוגרפיה מרתקת

מעניין אם שמתם לב לדבר מוזר , כל אידיאולוגיה בעיקר של מתקני עולם למינהם מסתיימת ברצח עם כלשהוא , כל סגידה לאיש בשר ודם ולדוגמא "שמש העמים" יוזף סטאלין אחד מרוצחי ההמונים הגדולים של כל הזמנים והאחראי על הקמת מחנות העבודה הבלתי אנושיים אשר הרעיבו והעבידו מליוני בני אדם למות, אשר כמה מפתיע עליהם יודעים אנו מעט מאוד, ספר זה בא לספר על אותה תקופה חשוכה שהתקימה עשרות שנים בלי שהעולם ידע עליה כמעט דבר.
לא אשקר ואומר שספר זה לא מהנה לקריאה ודומה לקריאה של כתבת עיתון עם נופך מעט יותר אישי , אבל בהחלט נוגע בכל היבטי החיים הקימים בגולאג ישנו פרק על נשים שילדו את ילדיהם בגולאג , על המעצרים , החקירות (מה שמפתיע שהסובייטים רצו שבמרבית המקרים תהייה הודאה בביצוע העבירה) על השומרים ששמרו על האסירים ועוד על נושאים רבים שנוגעים בכל היבטי החיים בגולג, בהחלט חומר מרתק.

המלצתי לקוראים לא לותר להיות חזקים ולקרוא את הספר ורק לנסות לדמיין את גודל הזוועה.

הציון הוא 3 כוכבים, 2 כוכבים על איכות הכתיבה ו5 כוכבים על הנושא.

עברו שלושה ימים מאז סיימתי לקרוא את הספר "לבד בברלין" ומאז אינני יכול להוציא אותו מהראש , לא עוברת דקה שאני לא מהרהר בספר ומריץ בדימיוני קטעים ממנו , מה לא נכתב על מלחמת העולם השניה על השואה על תקיפות בעלות הברית על הבליץ וכו" , הנס פאלאדה על משהו שעוד לא כתבו לפניו על מצב העורף הגרמני במהלך המלחמה או יותר נכון על המתנגדים המעטים שניסו בכוחם הדל להיתנגד למכונת הלחימה הנאצית המשומנת ולא פחות בכך ,נסיונות הגיסטאפו לסכל כל חתירה תחת המשטר ולו המרומזת אפילו.
הסופר משתמש בצמצום בתיאוריו הפיזיים של הדמויות אך הוא ניחן בכישרון מדהים לתאר אדם במילה אחת או תיאור יחיד של איבר בגופו (שפמו בצבע החול של קומיסר אשריך) ודרכם אתה בונה בדימיונך את שארית הדמות , שאנו קלוגה נזרק מכל מדרגות בניין הגיסטאפו או המשפט שתוצאותיו ידועות מראש של אנה ואוטו קוונגל אתה מרגיש כאילו אתה נמצא שם בעצמך .

בשורה התחתונה , ספר גדול שגורם לך לחשוב ולנסות לעמוד בנעלי הדמויות ולנסות להבין איזה מין אדם אתה...