ביקורת ספרותית על המחבוא מאת אירית ר. קופר
ספר בסדר

---

זו פגישתי הראשונה עם הסופרת אירית ר. קופר. כיוון שכך, נברתי מעט באינטרנט כדי להכירה קצת יותר מקרוב. אירית פרסמה כ-20 ספרים שספרה הראשון "בקצה היער" ראה אור ב-1977 וכל ספריה עוסקים בנושא השואה ומיועדים לנוער הקורא.
הספר הנוכחי ראה אור בעבר בשם: "את כועסת עלי?" וכל 221 עמודיו, מחולקים ל-12 פרקים באורך בינוני, כתובים בשפה פשוטה ורהוטה.
לא הייתי מקטלגת את הספר כיצירה מופת, מאידך זהו בהחלט ספר מרגש ונוגע ללב שכתוב דרך עיניו של הנער-יאנק.
יאנק היה מאוהב באירקה- נערה יהודיה שהאם הצילה אותה מציפורניהם של הגרמנים. אימה בדרך לא דרך הבריחה אותה מהגטו היהודי, ואירקה הנערה מצאה את דרכה למריה וסטאניסלב. משפחה פולנית עם ארבעה ילדים המתגוררים בכפר שחונכו להסתפק במועט.
יאנק היה תלמיד מצויין עד כדי כך, שהאם מריה סימנה אותו כרופא, לעומת אחיו שחונך על ידי האב לפתח שרירים ולעבוד את האדמה.
יאנק הנער בכתה ו' אהב לשהות עם אירקה בזמנה הפנוי ולפתור עימה תשבצים. הוא אפילו הבטיח לה ללמד אותה את כל מה שהוא ילמד באותו היום בבית הספר.
תפקידה של אירקה היה לרעות את הצאן, ולעזור למשפחה במשימות השוטפות של תחזוקת הבית. היא לא דיברה הרבה והייתה מאוד ממושמעת לבקשותיה של מריה. כיוון שכך, היא התחבבה על מריה במהרה, עד כך שמריה לא רצתה לוותר עליה, למרות חששותיה מהגרמנים.
מכיוון שכל פולני שהסתיר בביתו יהודים, או עזר להם בכל צורה שהיא היה צפוי למוות, נתבקשה אירקה לשמור על זהותה בסוד.
אך כמו בכל מקום, גם בסיפור הזה, יש את אלזה - "נשמה טובה" שעשתה יד אחת עם הגרמנים, ואיימה על המשפחה שתודיע לגרמנים שהם מסתירים ומעסיקים יהודיה.
ציטוט: שיחקתי בחוץ כאשר אלזה עברה את החצר כרוח סערה, ומבלי להקיש על הדלת נכנסה פנימה ופתחה בצעקות: "אם לא תגרשו את היהודייה, אמצא אני את הדרך לסלק אותה!" ידיה השמנות התנופפו כטחנת - רוח והיא התנהגה בשחצנות וצרחה אל מול פני אמא: "שהז'ידובקה לא תימצא כאן בכפר עוד יום אחד נוסף! את שומעת גברת מריה! האיכרים יודעים מה שאתם עושים! זה חוסר אחריות! בעלך איש ציבור, נציג הכפר. הוא ודאי יודע שאסור להחזיק יהודי בבית!"
מכיוון שאלזה לא חדלה להטריד, לשלוח מכתבים ולאיים, לא נותרה ברירה - אירקה סולקה מהבית. מי שלא השלים עם סילוקה של אירקה היה יאנק, הנער הרגיש שהתאהב בנערה היהודיה שנקלעה לביתו.
כל פרקי הספר כמעט עוסקים ב"כאבי האהבה" שלא פסחו על יאנק. יאנק חלם על אירקה, בבית הספר ציוניו המצוינים צללו לתהום, הוא המשיך לאסוף תשבצים עבורה ליום שתחזור, ולא הפסיק לחפשה בעזרת חברו ואצק.
אב המשפחה-סטאניסלב, היה סבל בשוק וראש הכפר שרוב היום עסק בענייני הכפר. רוב זמנו הוא תיווך ועסק בבעיות משפחתיות ובכל העניינים הקשורים בכיבוש הגרמני. כבעל דעות לאומיות ימניות הוא גם מונה למפקד האזור מטעם הממשל הפולני. מריה כל העת דאגה, שמא הגרמנים יגלו את אירקה אצלם, ועוד במיוחד, שאין להם רישיון עבודה עבורה, אך סטאניסלב בשלו, התעקש להמשיך להעסיקה למרות שידע עד כמה הוא מסכן את משפחתו, עד שגם לו לא נותרה ברירה אלא להשלים עם סילוקה.
הגרמנים לא היססו ושטפו את איכרי הכפר בפקודות ופרסומים שונים- סטאניסלב היה זה שהסביר ותרגם לאיכרי הכפר את דבריהם. ציטוט עמוד 84: "מות יומת הנותן ליהודים, מחסה, מקום סתר, מחבוא, סיוע כלשהו או פרוסת לחם, אפילו לילד יהודי. מות יומת המחזיק נשק, רדיו וכל מכשיר הקולט ידיעות מהארץ ומחוץ-לארץ. מות יומת מי שיפגע בחייל גרמני, יקים מהומות ויתנגד לשלטונות הגרמניים".
אהבתי את האופטימיות של סטאניסלב – הוא היה "המרגיע", למרות שבתוך תוכו הוא חשש למשפחתו. סטאניסלב לא ויתר ונסך רוגע בבני משפחתו לרבות אשתו, שכל העת חששה לגורל משפחתה, שזכתה ללא מעט ביקורי פתע בביתם ו"סדר" בארונות ובמגירות.
גם כשהמלחמה הסתיימה יאנק לא שכח את אותה נערה יהודיה שגרמה לו להפעיל את תאי האהבה. הוא לא מפסיק לחשוב ולחפש אחריה, תוך כדי כך שהוא מאשים את עצמו שאולי היא כבר אינה בחיים.
הסיפור הכתוב כאן מושפע מקורות חייה של אירית ר. קופר. גם אירית, בהיותה כבת שלוש עשרה, הוציאה אותה אמה מהגטו ומסרה אותה לאיכר פולני, בתקווה שתיאסף על ידי האם חזרה. אך הגורל רצה אחרת ואירית נאלצה לנדוד, ותוך כדי נדודיה הגיעה למנזר ששהתה בו עד סוף המלחמה.
בשנת 1946 בהיותה בת 16, אירית עלתה ארצה.
הסיפור כתוב בפשטות ובצניעות ורוב רובו עוסק ברגשותיו של יאנק לאירקה, על רקע מלחמת העולם השנייה והפלישה של הרוסים לפולין.
לעיתים, ובקטעים מסויים הרגשתי שאני קוראת משפטים שלמים שחוזרים על עצמם- לי זה קצת הפריע. למרות זאת, אני חושבת שראוי שהספר ייקרא על ידי הנוער, מהסיבה שיש בספר הנוכחי, הדגש שונה מספרי ההיסטוריה היבשושיים.
קריאה נעימה
לי יניני

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על המחבוא